בנק לאומי

חברות ממשלתיות

  • רקע
  • מודל הפרטה
  • פיקוח
  • המצב הנוכחי
  • יתרונות וחסרונות
בנק לאומי הוא הבנק הגדול בישראל, והיחיד שהמדינה מוגדרת כבעלת השליטה בו. בשנים האחרונות הוא גם דורג כבנק הרווחי ביותר בישראל, והוגדר על ידי בנק ההשקעות הגרמני דויטשה בנק כ”איכותי ביותר בישראל”. לאחר משבר מניות הבנקים ב-1983 הולאם הבנק במסגרת הסדר מניות הבנקים. בשנים האחרונות נעשו ניסיונות להפריטו אך הם לא צלחו. בסוף יוני 2010 דחתה ועדת הכספים של הכנסת את הצעת האוצר למכור את אחזקות המדינה בבנק והחליטה לקיים דיון נוסף בנדון.

ב-3 בנובמבר 2010 אישרה ועדת הכספים של הכנסת באופן עקרוני את מכירתן של מניות המדינה בבנק לאומי והגבילה את המכירה לתקופה של חצי שנה. החשב הכללי שוקי אורן התחייב שמניות המדינה לא יימכרו לגרעין שליטה, אך בנק ישראל הסתייג מהבטחה זו. לדבריו, גם אם יעמוד החשב בהתחייבותו, הרי במצב החוקי הקיים  אי-אפשר למנוע היווצרות של גרעין שליטה בעתיד, בעקבות מכירה נוספת של מניות לגורם מרכזי. יתרה מזו, במצב הנוכחי אין לו הכלים הדרושים לפקח כהלכה על בנקים ללא גרעין שליטה, ובהם בנק לאומי. לפיכך, אף על פי שבנק ישראל תומך עקרונית בהפרטת הבנק, הוא מתנה מכירה נוספת של מניות הבנק בשינוי החקיקה הקיימת. בדרישתו לשנות את החקיקה בנק ישראל מבקש גם למנוע מצב שבו בעתות משבר, כמו שקרה בארצות הברית ב-2008, ייאלצו בנק ישראל ומדינת ישראל לחלץ את הבנק בשל היותו “מוסד פיננסי חשוב” (SIFI) שלקריסתו השלכות חמורות על המשק כולו.

ב-19 בינואר 2011 מכרה מדינת ישראל 5% ממניות בנק לאומי ל-UBS, בנק השקעות שווייצי, תמורת 1.3 מיליארד ש”ח. מהלך זה לא הביא ליצירת גרעין שליטה בבנק לאומי.

במאי 2012 אושר “חוק מראני” לניהול בנק ללא גרעין שליטה. החוק מסדיר את הרכב הוועדה למינוי דירקטורים בתאגידים בנקאיים. בין השאר, החוק קובע שבראש הוועדה יעמוד שופט, וכי במקום ארבעה אנשי משק וכלכלה או חברי סגל בכיר באוניברסיטאות, יכהנו שני חברים כאמור. נוסף עליהם יכהנו שני דירקטורים חיצוניים. החוק שולל מבעל מניות שמחזיק ביותר מ-2.5% מהן את האפשרות להציע לדירקטוריון יותר משני מועמדים, וכל עוד מכהן מועמד מטעמו אסור לו להציע מועמד נוסף. בעלי מניות שיש בידיהם פחות מ-2.5% מניות יכולים להתאגד לסך אחזקה של 2.5% מהמניות ומעלה ולהציע דירקטור מטעמם. במקרה שאין מגיעים להסכמה בדבר מינוי דירקטורים בשתי אספות כלליות רצופות, ועדה מטעם המדינה תמנה דירקטורים במספר שתמצא לנכון. במצב שבו המדינה קובעת מי יהיו הדירקטורים של הבנק ואת מספרם, המדינה יוצרת שליטה בניהול הבנק שאינה מותנית בבעלות בו. דבר זה בא על חשבון בעלי המניות, שלפני התיקון לחוק היו יכולים להציע דירקטורים מטעמם ללא התערבות המדינה. עמוס שוקן מו”ל עיתון הארץ כינה את התיקון לחוק “הפרטה שהיא הלאמה”.

 מכירת מניות לגורמים פרטיים. 

 המפקח על הבנקים;  ועדת הכספים של הכנסת.

 במאי 2014 החליטה הממשלה למכור את יתרת מניות המדינה בבנק לאומי. נכון למועד קבלת ההחלטה, המדינה החזיקה, באמצעות החברה הממשלתית נכסים מ.י., בכ-6.03% ממניות בנק לאומי, בשוֹוי של כמיליארד ש”ח. לפי ההחלטה, שנתקבלה בוועדת הכספים ב- 9.6.2014 המכירה תתבצע ב-12 החודשים הקרובים, בפיקוח ועדת הכספים של הכנסת, ובהתאם לתנאי השוק. 

נכון לנובמבר 2017 המדינה ממשיכה להחזיק 5.83% ממניות הבנק.

 

יתרונות

  1. בעלות פרטית של בנקים מאפשרת ניהול מקצועי וענייני.

חסרונות

  1. בפועל בנקים פרטיים אינם מנוהלים בהכרח בצורה טובה יותר מבנקים בבעלות ציבורית בשיעור כלשהו.
  2. קשה למנוע היווצרות של גרעין שליטה – דבר שעלול להגביר את הריכוזיות במשק ולעורר בעייתיות אתית.

טעינו? שכחנו? כדאי שנדע? דווחו לנו

תגובות

השאירו תגובה

Share on Google+Share on FacebookEmail this to someoneTweet about this on TwitterShare on LinkedIn

השאירו תגובה

Your email address will not be published. Required fields are marked *

*

Scroll To Top