בתי ספר ייחודיים בחינוך הממלכתי – “חברותא” כמקרה בוחן

חינוך

  • רקע
  • דגם הפרטה
  • פיקוח
  • המצב הנוכחי
  • יתרונות וחסרונות
בית ספר “חברותא” נפתח בשנת הלימודים תש”ע ביוזמת דרור אלוני, ראש המועצה המקומית כפר שמריהו. שכר הלימוד בבית הספר חסר תקדים (35 אלף ש”ח לשנה) ומבטיח תנאי לימוד ואיכות הוראה גבוהים. משרד החינוך התנגד לפתיחת בית הספר בטענה שהפעלתו תפגע בבתי ספר ממלכתיים אחרים באזור. ועדת ערר בראשות השופט בדימוס דן ארבל קיבלה, בנובמבר 2010, את הערר שהגיש בית הספר וחייבה את משרד החינוך להעניק לו רישיון. הוועדה קבעה, בניגוד לעמדת משרד החינוך, כי “אין בקיומם של מוסדות חינוך דומים למוסד החינוך הנדון כדי להוות סיבה מספקת לאי-מתן רישיון למוסד חינוך נוסף באותו אזור”. הוועדה אף הטילה ספק בדבר חוקיות תקנות חינוך ממלכתי (מוסדות מוכרים)(תיקון), תש”ע-2009 שהתקין שר החינוך גדעון סער, המאפשרות שלא להעניק  רישיון למוסדות אשר עשויים לפגוע במוסדות של החינוך הממלכתי (תקנה 3(א1)).

משרד החינוך ערער על החלטת ועדת הערר לבית המשפט המחוזי וטען שסירובו למתן רשיון לבית הספר נובע ממדיניותו לחזק את החינוך הרשמי ולתת לו עדיפות על פני החינוך הפרטי. “חברותא” פוגע, לטענת המשרד, בעקרון האינטגרציה, עורך בחינות קבלה קפדניות וממיין תלמידים, ומציב רף כניסה באמצעות גביית תשלום גבוה מההורים. מנגד טען בית הספר שמשרד החינוך פוגע באוטונומיה ההורית וכי הוא חורג מהסמכות שהוענקה לו במסגרת חוק הפיקוח על בתי ספר.

ביוני 2011 דחה בית המשפט לעניינים מינהליים את ערעור משרד החינוך. הוא קבע כי השיקולים שציין משרד החינוך בנימוקיו אינם מתיישבים עם האוטונומיה של הורים לבחור את אופי החינוך של ילדיהם. המדיניות של העדפת בתי ספר “ציבוריים” היא בהחלט אפשרית, ציין בית המשפט, אך תחילה יש לשנות זאת בחקיקה. משרד החינוך הגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, אולם ב-5 ביולי 2012 קיבל משרד החינוך את המלצת בית המשפט העליון ומחק את הערעור לעניין מתן הרישיון לבית הספר חברותא, אך הבהיר כי אין בכך משום התייחסות לשאלה ההכרה בבית הספר (שחשובה לצורך שאלת התקצוב). השופט מלצר אמר במהלך הדיון כי יש להסדיר את הנושא בחקיקה ראשית.

מתן רישיון ומימון ציבורי חלקי כבית-ספר מוכר שיאנו רשמי.

משרד החינוך מפקח על כלל בתי הספר, ובכלל זה על בתי הספר הייחודיים. עם זאת, דוח של משרד החינוך (“צוות בדיקה – מרחבי חינוך”, 2002) העלה כי למערכת “אין כלים ברורים וחד-משמעיים להתמודד עם התופעה” של בתי-הספר הייחודיים (עמ’ 83). תהליך ההקמה של בית ספר ייחודי אינו ברור ואינו עקבי: לא ברור מי הגורם הממונה על אישור בית הספר ומהם הקריטריונים לאישור ההקמה. אשר לפיקוח לאחר ההקמה קבע דוח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת משנת 2003 כך: “אף על פי שבעקבות המלצת ועדת קשתי התחייב משרד החינוך לבחון כל בית ספר ייחודי אחת לשלוש שנים כדי לוודא שהוא מממש את מדיניות האינטגרציה, מאז פרסום הדוח בשנת 1991 לא נעשו פעולות לבדיקת בתי ספר ייחודיים. משרד החינוך לא אכף מעולם את האיסור למיין תלמידים במעבר מגן הילדים לכיתה א’ ומחטיבת הביניים לחטיבה העליונה”.

בחודש אוגוסט 2013 הודיעו ראשי בית הספר כי הם אינם יכולים לפתוח את שנת הלימודים הבאה. הם האשימו את ראשי משרד החינוך בעיכוב הליך הרישוי וביצירת אי-ודאות, אשר הרתיעה הורים ותורמים. יש לציין שמעבר ל”חברותא” עדיין פועלים עשרות בתי ספר ייחודיים בישראל.

בחודש מרץ 2014 התפרסם חוזר מנכ”ל משרד החינוך שעניינו, בין השאר, קביעת תקרה לתשלומי הורים בבתי ספר מוכרים שאינם רשמיים. באוקטובר 2014 עתרו ארגונים חברתיים לבג”ץ כנגד החוזר בטענה שהוא מתיר גביית תשלומים נוספים עבור לימודי מקצועות מוגברים ומאפשר גביית תשלומים גבוהים יותר ומיון תלמידים בבתי הספר הייחודיים. בינואר 2015 עתר בית-הספר הריאלי בחיפה (שהוא מוסד מוכר שאינו רשמי) נגד החוזר בטענה שתקרת שכר הלימוד שהוא מאפשר נמוכה באופן משמעותי מהנהוג בבית הספר והיא עלולה להוביל לסגירתו. בפברואר 2015 דחה בג”ץ את בקשת בית הספר לצו ביניים נגד החוזר.

יתרונות

בתי ספר ייחודיים מאפשרים להיענות לרצונותיהם ולצורכיהם של התלמידים וההורים, ולאפשר להם ליהנות מחינוך התואם את ערכיהם והעדפותיהם. לגישתם, המערכת הממלכתית אינה ממלאה צורך זה באופן מספק.

חסרונות

הפרקטיקה של סינון בשלב קבלת התלמידים ושל גביית שכר לימוד גבוה הובילה לכך שבתי הספר הייחודיים נוטים לקלוט שיעור גבוה של תלמידים ממשפחות מבוססות למדי, ובבתי ספר מסוימים גם שיעור גבוה של תלמידים בעלי כישורים גבוהים. כך בתי הספר הייחודיים יוצרים בידול ותורמים להרחבת הפערים, בניגוד ליעדים המוצהרים של משרד החינוך להגביר את האינטגרציה והשוויון.

בבתי ספר ייחודיים נהוג להעסיק מורים באמצעות עמותה, מתוך עקיפת המסגרת של ההסכם הקיבוצי של ארגוני המורים. הסכנה בכך היא פגיעה ישירה בתנאי ההעסקה של המורים, ופגיעה עקיפה ברמת החינוך. המצדדים במהלך זה רואים בו אפשרות לתגמל מורים טובים ולהוציא מורים “שחוקים” מהמערכת.

טעינו? שכחנו? כדאי שנדע? דווחו לנו

תגובות

השאירו תגובה

Share on Google+Share on FacebookEmail this to someoneTweet about this on TwitterShare on LinkedIn

השאירו תגובה

Your email address will not be published. Required fields are marked *

*

Scroll To Top