דואר ישראל

חברות ממשלתיות

  • רקע
  • מודל הפרטה
  • פיקוח
  • המצב הנוכחי
  • יתרונות וחסרונות
חברת דואר ישראל בע"מ החלה את דרכה כמחלקה במשרד התקשורת. בשנת 1988 הפכה לרשות הדואר. במסגרת מהלך שנועד לפתוח את שוק הדואר לתחרות הפכה רשות הדואר ב-2006 לחברה בבעלות ממשלתית מלאה ששמה דואר ישראל. חברת הדואר מספקת שני שירותים עיקריים: דואר, ובכלל זה שירות שליחים מהיר, מקומי ובין-לאומי; ובנקאות, במסגרת בנק הדואר (למידע בנוגע להפרטת בנק הדואר ראו כאן). בדצמבר 2009 הוצג לשר התקשורת משה כחלון מתווה ההפרטה העקרוני שגיבש משרד האוצר, אך הוא הודיע מיד על התנגדותו להפרטה. הניסיון לקדם את הפרטת חברת הדואר באמצעות חוק ההסדרים 2009–2010 לא צלח בשל התנגדות יו"ר ההסתדרות. ניסיון נוסף נעשה במסגרת "הצעת מחליטים" לקראת חוק ההסדרים 2011–2012, אך ההצעה לא נכללה בהצעת חוק ההסדרים עצמו.

ב-20 במאי 2013 התקיים דיון במצבה של חברת הדואר בוועדת הכלכלה של הכנסת. במסגרת הדיון הבהיר יו"ר חברת דואר ישראל ששי שילה כי בגלל אופן פתיחת השוק לתחרות, חברות פרטיות לוקחות את "שוק הקצפת", שבו הרווחים הם הגבוהים ביותר (למשל חלוקה בערים גדולות ועבודה עם תאגידים גדולים – בנקים, חברות ביטוח, קרנות פנסיה, קופות חולים ועוד), ובכך גוזלות מחברת הדואר את המימון לשירות האוניברסלי. מימון זה אִפשר את סבסוד השירות היקר אשר ניתן לאוכלוסיות בפריפריה. בשל מצב זה הוצג צפי שחברת הדואר תהפוך לחדלת פירעון בשנת 2014. באוקטובר 2013 פורסם דוח מבקר המדינה אשר תיאר בחריפות את מצבו הקשה של הדואר, שהגיע לדבריו אל "עברי פי פחת".

באוקטובר 2012 מינה שר התקשורת ועדה בראשותו של ד"ר זיו רייך לבדיקת תעריפי הדואר. הוועדה פרסמה את מסקנותיה באפריל 2014. עיקרי המלצות הוועדה נוגעים לעדכון תעריפים, לצמצום ימי חלוקת הדואר ולהרחבת התחרותיות בשוק הדואר. במקביל המשיך להתנהל דיון אל מול משרד האוצר בסוגיית התייעלות החברה. בשלהי שנת 2013 מינה משרד האוצר צוות מקביל שבחן אפשרויות לטיפול במשבר התקציבי של חברת הדואר. באותה עת פתחו העובדים בשורת עיצומים במחאה על הכוונה לפטר אלפים מהם, וההסתדרות צירפה לעיצומים עובדים ממגזרים נוספים.

 מכירת מניות למשקיעים ולציבור.

 משרד האוצר ומשרד התקשורת.

בעקבות ההתפתחויות נחתם באוקטובר 2014 הסכם הבראה לחברת דואר ישראל בין ההסתדרות למדינה. תוכנית ההבראה כוללת הארכת שעות הפעילות בסניפים וקביעת סטנדרטים לשירות ולאוטומציה, לצד צמצום ימי החלוקה מחמישה ימים ל-2.5 ימים בשבוע, סגירת סניפים, העלאת תעריפים, פיטוריהם של כ-1,200 עובדים והגמשת אופן ההעסקה. עלות ההסכם הוערכה בכמיליארד ש"ח, אך באוצר טענו כי סכום הכסף שייחסך בעקבות ההתייעלות גבוה יותר מעלותה הכוללת.

כמו כן, כצעד מקדים להפרטת הבעלות נקבע כי משקיע פרטי יוכל להיכנס בבעלות של עד 20% מהחברה ו-20% נוספים יונפקו בבורסה, כך שבעשור הקרוב תחזיק המדינה בכ-60% מהחברה. לאחר שינויים קלים בהסכם, אשר עיקרם הורדת מספר העובדים הפורשים לכ-700 איש, באפריל 2015 אושר בוועדת הכספים התקציב הסופי להסכם, שהסתכם בכחצי מיליארד ש"ח. למרות טענות על שכר הבכירים הגבוה בחברה, ההסכם לא קבע כללים או הגבלות בנושא זה.

במהלך שנת 2015 התעורר זעם ציבורי בגין הירידה המתמשכת באיכות השירות של דואר ישראל. נוסף על סגירת הסניפים וצמצום ימי חלוקת הדואר, שעליהם הוכרז בעת חתימת ההסכם, באפריל 2015 צומצם בחיפה שירות חלוקת החבילות ובירושלים בוטלו רוב תיבות הדואר האדומות והן נחסמו למשלוח. בעקבות גל המחאה התבקש מרכז המחקר והמידע של הכנסת לפרסם נתונים על צמצום השירות. הנתונים, שפורסמו ביוני 2015, הצביעו על צמצום של 42% מתיבות הדואר הפעילות ב-17 ערים, עם צפי לצמצום נוסף של כ-52% בכלל היישובים בישראל. בתוך כך קבע אורי יוגב, מנהל רשות החברות הממשלתיות, כי השירות המצומצם אינו מהווה בעיה כל עוד הוא יעיל ופועל כסדרו.

ביולי 2015 התכנסה ועדת הכלכלה של הכנסת לדון במשבר המתמשך בשירותי הדואר. בדיון עלו שאלות נוקבות בדבר איכות שירותי הדואר בעקבות ההסכם, בפרט ביישובים הערביים, ובדבר תנאי ההעסקה הבעייתיים. נציגי חברת דואר ישראל הבטיחו כי כל הרפורמות יבוצעו עד סוף השנה ואִתן תעלה גם רמת השירות. באוקטובר 2015 פורסם דוח מבקר המדינה העוסק בהתנהלות הכלכלית של חברת הדואר במהלך המשבר. הדוח מתח ביקורת קשה על התנהלות החברה (שהיא אשר הובילה מלכתחילה לתוכנית ההבראה ולהכנסתם העתידית של משקיעים פרטיים), והצביע בין השאר על הפיצויים המוגדלים לבכירים, על תשלום שכר ללא קשר להיקף העבודה, על חשד לנפוטיזם ועוד. 

בדצמבר 2015 פורסם כי משרד האוצר החל במכירת 20% ממניות חברת דואר ישראל למשקיע פרטי אסטרטגי, כאשר הכוונה היא שבהמשך יימכרו 20% נוספים בבורסה ולאחר מכן גם המשקיע האסטרטגי ימכור את מניותיו בבורסה. התהליך היה צפוי לקחת כשבע שנים, ובסופו 40% מהמניות יהיו בידיים פרטיות דרך הבורסה ו-60% יהיו בידי הממשלה.

למרות פרסומים אלו, בינואר 2016 הקפיא שר האוצר כחלון את תוכניתו של מנהל רשות החברות אורי יוגב להפרטת הדואר בטענה שהיא "איננה רצינית". לטענתו, הערכת השווי שעל בסיסה התקבלה התוכנית הייתה לא רלוונטית.

בנובמבר 2016 פורסם כי חזי צאיג, אשר סיים חודשיים לפני כן את תפקידו כיו"ר החברה, נמצא בתהליך מתקדם לחזרה לתפקיד, וכי הוא מתנה את חזרתו בהשלמתה של תוכנית ההבראה והכנסת המשקיע הפרטי לפי התוכנית המקורית.

נכון למאי 2017 אין חדש בנושא.

 

יתרונות

  1. התייעלות גוף הפסדי.
  2. הכנסת תהליכי התחדשות למערכת הדואר הישראלית.

חסרונות

  1. סכנה לפגיעה בשירות האוניברסלי, בשל התמקדות בשירותים רווחיים בלבד ועקב כך פגיעה בפריפריה החברתית והגיאוגרפית בישראל.
  2. צמצום מגוון השירותים.
  3. צמצום שעות הפעילות.
  4. עליית מחירי השירותים.
  5. עיכוב בחלוקת דברי דואר שיכול להסב נזקים כספיים (למשל עיכוב בקבלת חשבון עלול לגרום לפיגור בתשלומים ובעקבותיו לחיוב בריביות, להטלת קנסות ולהצטברות חובות, ועיכוב בקבלת המחאה עלול לגרום פגיעה בהכנסות)
  6. פגיעה בפרנסתם ובתנאי העסקתם של אלפי עובדים עקב הפיטורים הצפויים ואפשרות הפיכתם לעובדי קבלן.

 

טעינו? שכחנו? כדאי שנדע? דווחו לנו

תגובות

השאירו תגובה

Share on Google+Share on FacebookEmail this to someoneTweet about this on TwitterShare on LinkedIn

תגובה אחת

השאירו תגובה

Your email address will not be published. Required fields are marked *

*

Scroll To Top