הפרטת הגבייה ברשויות המקומיות

משפט

  • רקע
  • דגם הפרטה
  • פיקוח
  • המצב הנוכחי
  • יתרונות וחסרונות
בשנת 2003 פרסם מנכ”ל משרד הפנים חוזר שעניינו “נוהל העסקת חברות גבייה”. החוזר קבע שרשות מקומית רשאית להעסיק חברות גבייה שייבחרו במכרז לצורך פעולות גבייה מוגדרות, שאינן דורשות הפעלת שיקול דעת, ובהתאם להנחיות מפורטות. הנוהל כלל הוראות רבות בנוגע לטיפול בגבייה, להיקף המידע שלחברת הגבייה צריכה להיות גישה אליו, לתנאי הסף להעסקת עובדי חברות הגבייה, ולפיקוח ולבקרה שעל הרשות המקומית להפעיל כלפי עבודת חברת הגבייה, ובכלל זה מינוי מפקח שיהיה מופקד על הקשר עם חברת הגבייה ועל הפיקוח והבקרה עליה.

לפי הערכת מרכז השלטון המקומי משנת 2007, יותר ממחצית הרשויות המקומיות העסיקו חברות גבייה פרטיות. בדרך כלל הן מנהלות את כל מערך הגבייה, ולעתים הן עוסקות בחלק ממנו בלבד (גביית פיגורים בלבד, אכיפת הגבייה בלבד וכיוצא באלו).

בשנים האחרונות בוצעו מספר תחקירים עיתונאיים על דרכי הפעולה הבעייתיות של חברות הגבייה. בעקבות עתירה שהוגשה בנושא, והתחייבות המדינה להסדיר את הפעולה של הרשויות מול חברות הגבייה, מצא מבקר המדינה, בדוח על השלטון המקומי לשנת 2008, שהוראות החוזר לא מולאו כיאות ויש חשש שאין הקפדה על קיום הליכים הוגנים ושזכויות החייבים נפגעות. המבקר קבע כי יש להרחיב את פעולות הפיקוח והבקרה ולהקפיד שלא יועברו לחברות הגבייה סמכויות הכוללות שיקול דעת. עוד ציין כי יש חשיבות רבה להסדרת הנושא בחקיקה ראשית.

בעקבות דוח המבקר נעשו כמה ניסיונות להסדיר את פעולת חברות הגבייה בחקיקה. בפברואר 2011 הוגשה בכנסת הצעת חוק פרטית לתיקון פקודת העיריות. לפי הצעת החוק, העירייה מוסמכת להתקשר עם חברה שתסייע לה לגבות מס, ארנונה, אגרה, היטל, תשלום חובה, דמי השתתפות ושאר תשלומי חובה המגיעים לה על פי כל דין, ובכלל זה סכומים המגיעים לה בגין אספקת מים ושירותי ביוב. הצעת החוק לא קודמה.

ביוני 2013 התקיים בוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת דיון בשימוש שעושות רשויות מקומיות בחברות גבייה פרטיות. לקראת הדיון הוגשו כמה ניירות עמדה ומסמכים כחומר רקע. דוח של האגודה לזכויות האזרח ציין כי השימוש בחברות גבייה פרטיות אינו חוקי, שכן הוא בחזקת העברה פסולה של שיקול דעת בלא הסדרה חוקית, הוא מעמיד חברות פרטיות בניגוד עניינים ומהווה סיכון ניכר לזכויות אדם. מסמך של הייעוץ המשפטי של הוועדה עצמה ציין גם הוא את הקושי במצב המשפטי הקיים, בהיעדר הסדרה חוקית של הנושא. גם בית המשפט המחוזי בחיפה מצא כי “הרשות סומכת ידיה במרביתם של המקרים על שיקול הדעת של חברת הגביה” (פסקה 90).

דוח של האגודה לזכויות האזרח בנושא, שפורסם בשנת 2013, מציין (עמ’ 72-71) כי לחברות הגבייה ניתנו סמכויות ביצוע כגון כניסה לבתי חייבים ועיקול רכוש, שימוש בכוח לצורך פריצה לבתים, עיקול מקרקעין, רכב וחשבונות בנק, וניתוק מים. לחברות הגבייה יש סמכויות לקבל מידע ממשרד הפנים וממשרד התחבורה על חייבים, ויש בידיהן מידע נרחב לגבי מקומות עבודה, פרטי חשבון בנק ורכוש. כמו כן חברות הגבייה מבצעות חקירות בדבר המצב הפיננסי של חייבים.

ביולי 2013 הגישה לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים עתירה לבג”ץ, שיורה לרשויות המקומיות להפסיק את העסקתן של חברות הגבייה הפרטיות ולאסור על גזירת שכר טרחה של הגובים לפי אחוזי ההצלחה של הטיפול בחייבים. לפי העתירה, חברות הגבייה הפרטיות מרוויחות יותר ממאה מיליון ש”ח בשנה, והעמלה על גביית החוב היא בין 5% ל-35%.

ביוני 2014 הגישה הממשלה את הצעת החוק לתיקון פקודת העיריות (חברות גבייה), התשע”ד-2014. ההצעה מעגנת את העקרון שלפיו עירייה תהיה רשאית להעסיק חברת גבייה שתוכל לבצע פעולות כדוגמת משלוח הודעות חיוב וגבייה שוטפת של תשלומי חובה. במקביל, קובעת ההצעה כי כל פעולה הנוגעת לגבייה והכרוכה בהפעלת שיקול דעת שניתן לעירייה או לנושא משרה בה או לעובד לא תבוצע על-ידי חברת הגבייה.

על פי הצעת החוק הממשלתית, עירייה לא תעסיק חברת גבייה אלא אם כן יש בידיה אישור בר–תוקף בכתב להעסקתה שניתן על-ידי ועדה למתן אישורים של העירייה. אישור כזה כפוף לתנאי סף שונים ובהם העדר הרשעה פלילית, העדר ניגודי עניינים וחוות-דעת מטעם היועץ המשפטי של העירייה. תוקף האישור יהיה ככלל לשנתיים, ומוצע לקבוע מקרים שבהם הועדה תהיה חייבת לבטל אישור או לסרב לחדשו (כאשר התקיימה בחברת גבייה או בעובד שלה עילה שהיה בה כדי להצדיק סירוב לתת לה אישור מלכתחילה, או כאשר האישור הושג בטענה כוזבת). מקום שבו הופעל כוח שלא כדין בידי עובד החברה, תהיה הוועדה רשאית להמשיך את ההתקשרות עם החברה רק אם סברה שאין הצדקה לבטל את האישור או שלא לחדשו.

הצעת החוק הממשלתית קובעת שהעירייה תפקח על חברת הגבייה המועסקת על ידה ותבקר את פעולותיה. עם זאת, מבקר המדינה התריע על כשל ממשי בפיקוח של הרשויות שנבדקו על חברות הגבייה. הוראות חוזר מנכ”ל משרד הפנים שנועדו להסדיר פיקוח נאות על הגופים הפרטיים, הוסיף המבקר  (עמ’ 459), לא מולאו כיאות. גזברי העירייה לא היו מעורבים בהליכי הפיקוח כנדרש על פי הוראות המנכ”ל, ולא אחת חתמו נציגי חברות הגבייה בשם נציגי העירייה על המסמכים הנדרשים. אין פיקוח מרכזי, לא של משרד הפנים ולא של משרד האוצר, על אופן הגבייה או על הסכומים המרביים אשר ניתן לגבות כשכר טרחה. בניגוד להנחיות חוזר המנכ”ל, לא הייתה הקפדה על דרישות הסף בגיוס עובדי חברת הגבייה (גיל העובד, העדר רישום פלילי ועוד). בכמה רשויות העבירו החברות את הסכומים שגבו ישירות לחשבונותיהן ולא יידעו את העירייה על כך.

לנוכח העובדה שהצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מס’ 38), התשע”ד-2014 עברה בקריאה ראשונה, הורה בג”ץ בינואר 2015 למדינה לעדכן אותו על התקדמות הליכי החקיקה לאחר 6 חודשים, ואז תתקבל החלטה בעניין עתירת לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים. ביולי 2015 ניתנה למדינה ארכה בת 3 חודשים שהוארכה בכחודש נוסף. בדצמבר 2015 ניתנה למדינה ארכה נוספת שהוארכה שוב עד ל-1 במאי 2016.

בפברואר 2016 פרסמה האגודה לזכויות האזרח דוח חדש הקורא לביטול הפרטת הגבייה או, למצער, להסדרה מפורטת של המערך המופרט כך שתכלול, בין השאר, ביטול התמריצים הכלכליים, יצירת מנגנון פניות ציבור, כפיפות לחוק חופש המידע, יצירת מנגנון פיקוח ומעקב והחלת סף אחריות של עובדי ציבור.

לאור העיכוב המתמשך בהסדרה החקיקתית של התחום, הוציא בג”ץ במאי 2016 צו על תנאי המורה למשרד הפנים לנמק בתוך כשלושה חודשים מדוע לא יורה על הפסקת מיקור חוץ של גביית ארנונה ותשלומי חובה נוספים לרשויות מקומיות, באמצעות חברות גבייה; על הפסקת פעילותן של חברות הגבייה ועל איסור תשלום שכר טרחה לעורכי דין חיצוניים על ידי רשויות מקומיות הנגזר מהצלחת הטיפול. באוקטובר 2016 החליט בג”ץ להותיר את העתירה תלויה ועומדת על מנת לעקוב אחר התקדמות הליכי החקיקה, והורה למשרד הפנים לעדכן אותו בעניין עד מאי 2017, אז הוענקה למשרד ארכה נוספת בת חצי שנה.

 

יתרונות

  1. ייעול מערך גביית החובות ועקב כך הגדלת ההכנסות של הרשויות.
  2. מניעת לחצים על עובדי הרשויות המקומיות ונבחריהן בנושא גביית החובות והסרת אילוצים מקומיים, מינהליים, קהילתיים או פוליטיים.

חסרונות

  1. אי-חוקיות: היקף הסמכויות המועברות לחברות הפרטיות חורג מהנחיות בג”ץ ומהנחיות חוזר המנכ”ל, אשר הגבילו אותן לסמכויות טכניות גרידא. בהקשר זה יש לציין כי המדינה התחייבה עוד ב-2005 לפני בית המשפט העליון להסדיר את העניין בחקיקה אך רק ב-2014 הגישה הצעת חוק ממשלתית להסדרת הנושא. דוח האגודה לזכויות האזרח מציין (עמ’ 71) כי לרשויות הועברו סמכויות הכוללות שיקול דעת מהותי, ובכלל זה ניהול משא ומתן עם חייבים, הסדרי תשלום, המלצה על מתן הנחות ומחיקת חובות.
  2. היות שהכנסות החברה תלויות ביכולת הגבייה שלה, החברה עלולה לנקוט פעולות שיש בהן משום פגיעה בזכויות החייבים, וזאת כדי להגדיל את הכנסותיה.
  3. לשכת עורכי הדין התנגדה להצעת החוק בין השאר בשל האפשרות שחברות גבייה יצטרכו לשלם מקדמה לעירייה על חשבון גבייה עתידית, אשר לא ברור אם תתממש. לדעת הלשכה יש בכך משום טובת הנאה פסולה.
  4. ההיגיון הכלכלי שבהפרטה זו עומד בספק: בית המשפט העליון ציין בשנת 2012 כי בתחום זה פועלות חברות ספורות, והתחרות מועטה, בהתאם.

 טעינו? שכחנו? כדאי שנדע? דווחו לנו

 

 

 

תגובות

השאירו תגובה

Share on Google+Share on FacebookEmail this to someoneTweet about this on TwitterShare on LinkedIn

השאירו תגובה

Your email address will not be published. Required fields are marked *

*

Scroll To Top