הפרטת השיטור

ביטחון

  • רקע
  • דגם הפרטה
  • פיקוח
  • המצב הנוכחי
  • יתרונות וחסרונות
מאז שנות השבעים מתרחש בישראל, כמו גם במדינות אחרות, תהליך הדרגתי של הפרטת הכוח השלטוני (Police Power). לצד המשטרה הממלכתית פועלות כיום התארגנויות שונות במרחב הפעולה שבעבר היה באחריות המשטרה, כמו מערכות של שיטור עירוני, שיטור פרטי ואכיפה אזרחית. אם בעבר תפקידי השיטור המסורתיים – שמירה על הסדר הציבורי, שמירה על ביטחון הציבור והרכוש, מניעת עבירות והעמדת עבריינים לדין – היו נתונים רק בידי המשטרה, הרי שבשני העשורים האחרונים מתרחש תהליך מתמשך של העברת סמכויות ותפקידי שיטור לידי גורמים עירוניים וגורמים שאינם שלטוניים. למעשה, כמעט כל תפקידי השיטור הקלאסיים מבוצעים כיום גם על ידי גורמים אלו – החל מסיור ואבטחה, דרך איסוף מודיעין ובילוש וכלה בחקירה ובמניעת פשעים.

מדוח שהגישה חברת הייעוץ מקינזי למשרד לביטחון פנים עולה כי מספר השוטרים הפועלים בשטח קטן יחסית לגודל האוכלוסייה בישראל, וכי פריסת הכוחות המשטרתיים בתחנות המקומיות – בעיקר שוטרי סיור ובילוש – אינה מותאמת לגידול במספר התושבים. אף שמספר השוטרים בישראל ביחס לאוכלוסייה נמוך רק במקצת מהממוצע במדינות ה-OECD, יש לזכור כי משטרת ישראל גם ממלאת תפקידים משמעותיים בתחום הביטחון ומניעת הטרור, שלא כמו במדינות אחרות.

על פי דוח האגודה לזכויות האזרח משנת 2013, המחסור בשוטרים נובע מתהליך מתמשך של תת-תקצוב שעברו שירותי השיטור, שהוביל לפער גדל והולך בין הצרכים לבין התקציב הממשלתי המוקצה למשטרה. פער זה מתמלא, בין השאר, באמצעות העברת נטל המימון אל התושבים וכן באמצעות מתן שירותי שיטור בתשלום. ההפרטה התפתחה במקביל בשני כיוונים: “מלמעלה” – יוזמות של הממשלה להרחבת מעגל הגורמים הלוקחים חלק בתפקידי השיטור, ובפרט באמצעות הרחבת סמכויות המאבטחים והפקחים העירוניים; ו”מלמטה” – יוזמות של רשויות מקומיות, אך גם של תושבי שכונות אמידות, שביקשו לשפר את ביטחונם האישי באמצעות יוזמות שיטור פרטיות. החוקרת ד”ר אראלה שדמי דוחה את ההסבר התקציבי ורואה את תהליך ההפרטה כתולדה של השתלטותו של הגיון ממשלי ניאו-ליברלי התומך בצמצום תפקיד המדינה ובניהול על ידי המגזר הפרטי, במקביל לכינונו של שיח של “שיטוריזם” הרואה בשיטור את הדרך האפקטיבית לטיפול בבעיות חברתיות ולשמירה על הסדר הציבורי.

שירותי משטרה בתשלום

המחסור בשוטרים והיקף המשימות המוטלות על המשטרה מגבילים את יכולתה לסייע לגופים רבים לבצע משימות מסוימות או לקיים אירועים בעלי אופי ציבורי. ב-1998, בעקבות עתירה של חברה שהפיקה פסטיבל באילת, התווה בג”ץ אמות מידה להבחנה בין אירועים שאפשר להקצות לטובתם שירותי שיטור בתשלום, לבין כאלה שיש להעסיק בהם שוטרים במהלך תפקידם הרגיל ללא תמורה נוספת. בעקבות כך התקבל בשנת 2008 תיקון לחוק המשטרה (דין משמעתי, בירור קבילות שוטרים והוראות שונות), התשס”ו-2006, המתיר למשטרה להקצות שוטרים בתשלום לבקשת גורם חיצוני לשתי מטרות: הבטחת הסדר הציבורי ושלום הציבור באירוע בעל צביון פרטי (שיש לציבור עניין מיוחד שיישמרו בו הסדר ושלום הציבור), וסיוע לרשויות ולגופים ציבוריים בהפעלת סמכויות אכיפה וגבייה הנתונות להם על פי דין. בפקודת המטה הארצי נקבע כי המשטרה רשאית להקצות שוטרים בתשלום, בכפוף למגבלות שנקבעו בדין, לאירועים אלה: עבודות בדרך או סגירת כביש, ליווי מטען חורג בכביש, אירוע תרבות, אירוע בידור, אירוע באזור בילוי מגודר, אירוע ספורט, יריד או פסטיבל, וכן אירועים נוספים בהתאם לשיקול דעת של קצין משטרה מוסמך. בפקודת המשטרה נקבע מתווה נוסף המאפשר מתן שירותי משטרה בתשלום לגופים ציבוריים לשם סיוע לשמירה על הסדר הציבורי ולגביית חובות, ולפיו יגויסו שוטרים לתפקידים מיוחדים (שת”מים).

הקצאת שוטרים תמורת תשלום נעשית לאחר שגוף חיצוני פונה למשטרה ובקשתו נבחנת ומאושרת. בשנת 2011 הועסקו באירועים של גופים פרטיים ובסיוע לגופים ציבוריים כ-7,400 שוטרים בתשלום, ובשל הקצאתם חייבה המשטרה גופים אלה בכ-67 מיליון ש”ח. בשנת 2012 הקצתה לכך המשטרה כ-8,400 שוטרים בתשלום וחייבה את הגופים בכ-94 מיליון ש”ח.

מאבטחים

חוק סמכויות לשם שמירה על ביטחון הציבור משנת 2005 הוא החוק העיקרי שמכוחו מוסמכים מאבטחים בישראל. החוק נחקק בעקבות אירועי האינתיפאדה השנייה, והוא מעניק למאבטחים סמכויות נרחבות, כדוגמת חיפוש על גופו של אדם ובמיטלטליו, דרישת הזדהות ובמקרים מסוימים אף עיכוב בכוח. סמכויות אלה מוגבלות על פי החוק לכניסה לאתרים מוגדרים ולנקודות בדיקה. יוער שסמכויות המאבטח הוגדרו לשם שמירה על ביטחון הציבור לא רק “מפני פעילות חבלנית עוינת” אלא גם “מפני אלימות”, מושג עמום המאפשר שיקול דעת רחב. זאת ועוד, בשנים האחרונות נעשה ניסיון להרחיב אף יותר את תפקידי המאבטחים ואת הסמכויות המוקנות להם, מתוך מטרה להפכם לכוח עזר למשטרה לנוכח המחסור בשוטרים. ביוני 2010 החליטה הממשלה על רפורמה בתחום הביטחון האישי, ובאוקטובר 2010 הגישה הצעת חוק ממשלתית (הצעת חוק לייעול האכיפה ולשמירה על ביטחון הציבור (חילוט וסמכויות פיקוח) (תיקוני חקיקה), התשע”א-2010) להרחבה משמעותית של סמכויות המאבטחים הפרטיים. על פי ההצעה תורחב פעילות המאבטחים הן במתן שיקול דעת נרחב יותר באשר להפעלת הסמכות, לרבות במקרים של חשש לביצוע מעשה אלימות, תפקיד שהוא שיטורי באופיו; והן בהתרת פעילות המאבטחים גם בתוך המקומות שבהם הם פועלים ולא רק בכניסה אליהם. בשל הקושי שעורר השינוי המוצע פיצלה ועדת הפנים את הצעת החוק וקידמה רק את הסעיפים המרחיבים (כפיילוט) את סמכויות הפקחים העירוניים.

משטרות עירוניות

בעשרות רשויות מקומיות פועלים זה כשני עשורים מודלים שונים של שיטור עירוני פרטי. יחידות השיטור, שהוקמו בעקבות ההידרדרות במצב הביטחוני, מורכבות מפקחים עירוניים, מסיירים שהם עובדי עירייה, ממאבטחים המועסקים על ידי חברות אבטחה פרטיות או ממתנדבים הפועלים ככוח עצמאי או בשיתוף עם המשטרה. למאבטחים ולסיירים הפרטיים לא הוקנו סמכויות שיטור או סמכויות אכיפה מיוחדות, ועל כן מותר להם, לכאורה, רק להרתיע ולדווח. ואולם, לפי דוח האגודה לזכויות האזרח, הם הפכו בחלק מהרשויות – ובידיעת המשטרה ואף בתמיכתה – למעין “משטרה עירונית פרטית” של מאבטחים וסיירים חמושים העוסקים בפעולות שיטור לכל דבר: שמירה על הרכוש בתחומי העיר, מניעת פריצות, אלימות וונדליזם, טיפול בשב”חים, הקמת מחסומים וביקורות, חיפושים, עיכובים ואף ניהול מרדפים אחר חשודים ומעצרים.

פעמים רבות ממומנות היחידות הללו על ידי תושבי הרשות המקומית, הנדרשים לשלם אגרת שמירה חודשית. בשנת 2009 פסק בג”ץ כי החוק אינו מקנה לרשויות המקומיות סמכות להפעיל סיירות שמירה אלא למניעת פעילות חבלנית, ולכן האגרה שגבתה עיריית חולון במקרה זה נעשתה בלא סמכות. לנוכח פסק הדין, ובלחץ השלטון המקומי, עברה בכנסת במארס 2011 הוראת שעה שהתירה לרשויות המקומיות להמשיך להפעיל יחידות סיור עירוניות ולגבות את האגרה מהתושבים. התקנות שפורסמו מכוח התיקון ושהיו אמורות לקבוע סייגים לפעילות המשטרות העירוניות נוסחו בכלליות והותירו למעשה פתח נרחב להמשך פעילותן.

פקחים עירוניים

ראו הערך כאן.

אבטחה של אירועי ספורט

בשנת 1999 הועברה האחריות למימון השיטור באירועי ספורט מהממשלה למארגני האירועים. ב-2008 נחקק חוק איסור אלימות בספורט, שבמסגרתו הועברו סמכויות אבטחת האירועים והפיקוח עליה למארגנים ולחברות אבטחה פרטיות הפועלות מטעמם, ובכללן תפקידים הכרוכים בהפעלת שיקול דעת נרחב – האחריות לקיום הסדר הציבורי, האחריות לשלום הציבור ולביטחונו, לקביעה אם התקיימו הוראות החוק ותנאי הרישיון ועוד. סמכויות אלו כוללות גם סמכות עיכוב (לרבות במקרה של חשש לסכנה עתידית לאלימות) ואף שימוש בכוח סביר עד לבואו של שוטר. על פי האגודה לזכויות האזרח, זהו פתח בלתי ראוי לשימוש נרחב בסמכויות פוגעניות, מה גם שהכשרת הסדרנים לשימוש בסמכויות אלו אורכת שלושה עד שישה ימים בלבד.

הפרטת השיטור נעשית הן באמצעות הפרטת המימון – העברת נטל המימון של שירותי השיטור מהמדינה אל האזרחים – והן באמצעות העברת סמכויות שיטור לידיים פרטיות או לגורמי שלטון מקומיים, אשר מפעילים בעצמם יחידות שיטור מגוונות שאינן נסמכות רק על כוח האדם המגויס למשטרת ישראל.

המשרד לביטחון פנים (משטרת ישראל) ומשרד הפנים (עיריות).

שרותי משטרה בתשלום

דוח מבקר המדינה ממאי 2014 קבע כי המשטרה הקצתה שוטרים בתשלום גם למשימות שאינן עונות לדרישות הדין, ובייחוד למשימות סדר ואבטחה במוסדות ציבור וברשויות מקומיות. כך, למשל, במשך שנים גבתה המשטרה שלא כדין 3.7 מיליון ש”ח מדי שנה מהמוסד לביטוח לאומי בגין שירותי שיטור. עוד נקבע כי לא נקבעו תבחינים הן לעניין הקצאת שוטרים בתשלום לסיוע בהפעלת סמכויות אכיפה וגבייה, והן כדי לוודא כי בקשת הגוף הציבורי להקצאת שוטרים בתשלום נעשית בסמכות, וכי פעולת השיטור המבוקשת אינה “פעולת ליבה” – פעולה לאכיפת החוק או לשמירה על הסדר הציבורי או על ביטחון הציבור – שעל המשטרה לבצע ללא תשלום. עוד קבע המבקר כי המשטרה לא ריכזה את הטיפול בהיבטים השונים של הקצאת שוטרים בתשלום וכי אין בידיה תמונת מצב עדכנית על הנושא. כמו כן לא נקבעו הנחיות ברורות לשם הבחנה בין מקרים שבהם אפשר להקצות שוטרים בתשלום להפעלת סמכויות אכיפה או גבייה, לבין מקרים שבהם יש לגייס שת”מים.

המבקר המליץ, בין השאר, כי המשטרה תבחן את המוסדות והגופים שלהם מוקצים שוטרים בתשלום כדי לוודא שהשירות ניתן על ידי המשטרה כדין, למטרות שאינן בליבת העשייה המשטרתית ובהתאם לנוהלי המשטרה. כמו כן קבע המבקר כי יש להסדיר בתקנות את אופן הטיפול בתשלומים ובהתחייבויות הכספיות שמתווספים לתקציב המשטרה בשל העסקת שוטרים בתשלום. בפברואר 2015 תוקנו פקודות המטה הארצי ברוח דרישות דוח המבקר.

 מאבטחים

הדיון בסמכויות המאבטחים התארך ונמשך גם בכנסת ה-19. בסופו של דבר אושר ביולי 2014 תיקון לחוק סמכויות לשם שמירה על ביטחון הציבור, שהרחיב את המקומות שבהם מאבטחים מוסמכים לפעול נגד אלימות ואף נגד איום ממשי לפעול באלימות: בתי חולים ומרפאות, מוסדות חינוך, פאבים ומועדונים, מגרשי ספורט ועוד. בנובמבר 2017 הודיע השר לביטחון הפנים, גלעד ארדן, כי יקדם תיקון לחוק שירחיב את הסמכויות הניתנות למאבטחים, שיעברו קורס הסמכה משטרתי, כך שיוכלו להביא לעיכובם של אזרחים גם בקניונים, באולמות אירועים ובמוקדי בילוי.

ביוני 2017, מאבטח פרטי, עובד חברת “מודיעין אזרחי”, ששמר על תחנת המשטרה בכפר קאסם ירה למוות בצעיר בן העיר בעקבות עימותים שפרצו בין שוטרים לתושבים בעקבות מעצר שהגיעו לבצע במקום. מסתבר שהפרקטיקה – המפתיעה – של אבטחת תחנות משטרה באמצעות מאבטחים פרטיים מתקיימת לפחות מאז שנת 2002.

משטרות עירוניות

הוראת השעה שהתירה לרשויות המקומיות להמשיך להפעיל יחידות סיור עירוניות ולגבות את האגרה מהתושבים הוארכה מחדש עד סוף 2015. בדצמבר 2015 היא הוארכה פעם נוספת עד סוף 2017 ונקבע כי כספי האגרה “ייצבעו” אך ורק למימון השמירה.

 

יתרונות:

  1. לנוכח המצב הביטחוני המתוח בישראל, השימוש בכוחות שיטור פרטיים יכול לתרום להגברת תחושת הביטחון של האזרחים ולסיכול פיגועים.

חסרונות:

  1. במדינה דמוקרטית המונופול על הפעלת כוח כופה נתון למשטרה (ולשאר כוחות הביטחון) מתוך תפיסה שהיא נהנית מלגיטימציה ציבורית להשתמש בכוח הנתון לה באופן חוקי ומידתי. זליגת סמכויות השיטור לידיים פרטיות חותרת מפורשות תחת עיקרון זה.
  2. כפי שנפסק בבג”ץ הפרטת בתי הסוהר, הפעלת כוח ומרות כלפי התושבים בכפוף לשיקול דעתם של מאבטחים הפועלים במסגרת חברה פרטית הפועלת למטרות רווח פוגעת בזכות התושבים לכבוד, ומגבירה את החשש מפני פגיעה בזכויות אדם נוספות (הזכות לשלמות הגוף, הזכות לפרטיות, חופש התנועה ועוד). חשש זה נובע הן מריבוי התפקידים והסמכויות השיטוריים הנתונים כיום בידי גורמים פרטיים; הן מהכשרה לקויה של כוח אדם לא מיומן; והן מהיעדרם של מנגנוני פיקוח וטיפול משמעתי בכוחות השיטור הפרטיים (בניגוד למשטרה הממלכתית), שיכולים לצמצם בעיות כדוגמת אלימות, אפליה או חריגה מסמכות.
  3. הפרטת השיטור מלווה לעתים גם בהעברת נטל המימון של שירותי השיטור מהמדינה אל האזרחים. מצב דברים זה הופך את הביטחון והסדר הציבורי מזכות בסיסית לסחורה, באופן שמעמיק את הפערים בין רשויות מקומיות חזקות וחלשות (שדווקא הן זקוקות, על פי רוב, לשירותי שיטור מוגברים).
  4. השיטור הפרטי מתמקד בצרכיו הספציפיים של הלקוח – הגנה על רכושו, צמצום סיכונים שמהם הוא חושש – ולאו דווקא בשמירה על הסדר הציבורי, על שלום הציבור ועל ערכי החברה והדמוקרטיה. החוקרת ד”ר אראלה שדמי רואה בכך ביטוי להגיון ממשלי ניאו-ליברלי, התומך בניהול על ידי המגזר הפרטי.
  5. העסקת כוחות שיטור פרטיים על ידי עיריות או גופים ציבוריים עלולה להוביל ל”מיגזור” השיטור – הפיכתו ממערך ממלכתי הנהנה מלגיטימציה והאמור לתת שירות לכול למערכת מגוונת של גופי שיטור שכל אחד מהם מייצג מגזר מסוים, על תפיסותיו וערכיו. מהלך זה עשוי להגביר את השסעים החברתיים.
  6. העסקת גורמים פרטיים במקום שוטרים נעשית מטעמים כלכליים מובהקים לנוכח עלויות השכר הנמוכות בענף והגמישות הניהולית שמאפשרת העסקה קבלנית. מצב דברים זה הוא מצע נוח לתנאי העסקה פוגעניים ולתחלופה גבוהה של כוח עבודה שהוא על פי רוב זמני וחסר מוטיבציה, ועובר הכשרה לקויה לקראת עבודה בעלת סיכון גבוה.

 טעינו? שכחנו? כדאי שנדע? דווחו לנו

 

 

 

תגובות

השאירו תגובה

Share on Google+Share on FacebookEmail this to someoneTweet about this on TwitterShare on LinkedIn

תגובה אחת

השאירו תגובה

Your email address will not be published. Required fields are marked *

*

Scroll To Top