מאגר נתונים פיננסיים, דירוג ומסחר בנתוני אשראי

משפט

  • רקע
  • דגם הפרטה
  • פיקוח
  • המצב הנוכחי
  • יתרונות וחסרונות
בישראל כמו גם באירופה, ושלא כמו בארה”ב ובקנדה, מונהג משטר פרטיות שמגביל איסוף מידע פיננסי על אזרחים ושימוש בו לצורך דירוג או מסחר. ניסיון ראשון לשנות מצב זה נעשה בסוף שנות התשעים של המאה העשרים. בשנת 2002 נחקק חוק שירות נתוני אשראי, שנכנס לתוקף בשנת 2004 והתיר, בין השאר, איסוף מידע שלילי על התנהלות פיננסית לקויה של לקוחות – המחאות שחזרו, חשבונות שנחסמו, אי-עמידה בהחזר חובות, פתיחת תיק בהוצאה לפועל וכדומה. עם זאת, הניסיון להקים מאגר מידע נתקל בזמנו בהתנגדותו של משרד המשפטים, משיקולים של הגנת הפרטיות ושל מניעת הדרה חברתית.

לכל אחת משתי החברות הפועלות כיום בתחום יש מאגר מידע משלה שאליו מוזרם באופן שוטף המידע מהגורמים הקבועים בחוק. איסופו של מידע שלילי גרידא מוביל לכך שבפועל, החוק מכסה רק את קבוצת הלווים הפוטנציאליים בעלי הסיכון הגבוה ביותר לחדלות פירעון, המהווה פלח מצומצם בלבד מקרב האוכלוסייה. יתר האוכלוסייה מוגנת כיום מפני איסוף נתונים עליה, מפני מסחר בהם ומפני דירוג אשראי שמעבד את הנתונים הנאספים לכדי ציון. אף שהחוק מתיר גם איסוף ושיתוף של מידע חיובי – בתנאי שהוגשה בקשה מצד לקוח לאיסוף מידע עליו – בפועל לא התפתחה פרקטיקה מסוג זה, ככל הנראה משום שמרבית האנשים אינם רואים באיסוף נתונים עליהם פרקטיקה רצויה.

לטענת המצדדים בהקמת מאגר נתונים פיננסיים וביצירת דירוג אשראי אישי, המחסור במידע חיובי מייצר קשיים: היות ששוק האשראי ריכוזי ולא תחרותי, מרבית הלקוחות הפרטיים והעסקים הקטנים נאלצים לשלם ריביות גבוהות. היעדר המידע פוגע ביכולתם של הבנקים להתחרות על לקוחות, ואף הופך את לקוחותיהם למעין “קהל שבוי”. הריכוזיות והיעדר המידע לגבי נתוני אשראי גם מונעים ממערכת האשראי החוץ-בנקאית הקיימת להוות איום תחרותי אמתי. לפיכך, כך נטען, דירוג אשראי ליחידים יפתור את בעיית התחרות בשוק האשראי ללקוחות הפרטיים ולעסקים הקטנים. טענה נוספת היא שהיעדר המידע מונע מהרשויות קבלת תמונה מלאה על רמת האשראי, על היקפי החובות של משקי הבית בישראל ועל הפיזור שלהם בין פלחי אוכלוסייה שונים.

בעקבות המלצות ועדת טרכטנברג (סעיף 4.1) הוקם בדצמבר 2011 הצוות לבחינת הגברת התחרותיות בענף הבנקאות, בראשות המפקח על הבנקים דודו זקן. במרץ 2013 פרסם הצוות את מסקנותיו (להלן – דוח זקן), ובראשן הקביעה שלמערכת הבנקאית יש כוח רב בתחום האשראי הקמעונאי, האשראי למשקי בית והאשראי לעסקים קטנים. אחת הדרכים שהציע הצוות כדי להיאבק במצב זה היא הקמת מאגר של “תעודות זהות בנקאיות” שיכלול מידע פיננסי על כלל אזרחי המדינה. “תעודת הזהות” מחייבת בנקים לספק ליחידים את המידע עליהם באמצעות דוח אינפורמטיבי הסוקר את נתוניהם הפיננסיים ונשלח אליהם אחת לשנה. “תעודת הזהות” אמורה לאפשר ללקוחות להציגה בפני נותני אשראי אחרים כדי לבקש תנאים טובים יותר בעת לקיחת הלוואות. בנק ישראל קידם את הרפורמה, ובנובמבר 2014 פרסם המפקח על הבנקים הוראה המחייבת את הבנקים לשלוח ללקוחותיהם אחת לשנה, החל מפברואר 2016, מסמך הכולל את כל המידע הרלוונטי על אודות חשבון הבנק שלהם – הרכב הנכסים, ההתחייבויות והתשלומים לבנק. המפקח הורה לבנקים להיערך מבחינת מערכות המחשוב לפרסם ב”תעודת הזהות” גם את דירוג האשראי הפנימי שהבנק נותן ללקוח, עניין שיתאפשר רק לאחר הסדרתו בחקיקה.

באוגוסט 2014 הוקמה הוועדה לקידום חוק נתוני אשראי שמטרתה הייתה להניח את התשתיות הדרושות להקמת מאגר נתונים לאומי ולמתן דירוג אשראי לכל ישראלי. במאי 2015 פרסמה הוועדה דוח ביניים (להלן – דוח הביניים) שקבע כי יש לאפשר איסוף מרכזי של כל המידע הרלוונטי לצורך הערכת סיכון האשראי של אזרחי ישראל ובהתאם לסטנדרטים הבין-לאומיים. לשם כך המליץ הדוח על הקמת מערכת לשיתוף נתוני אשראי שתכיל את היסטוריית האשראי של כל אזרחי ישראל, ושהעברת המידע אליה תהיה חובה, בין שהוא חיובי (הלוואות ותשלומים שנפרעו בזמן) ובין שהוא שלילי (פיגור בתשלומים או תשלומים שלא שולמו כלל). גם גופים ציבוריים הגובים תשלומים מהציבור כמו חברת החשמל יחויבו לדווח למאגר. כדי למנוע מהבנקים להתחמק המליץ הדוח שהעברת המידע תיעשה בלא אישור הלקוחות אלא רק תוך יידוע שלהם, ורק אם לקוח יתנגד באופן אקטיבי להעברת המידע עליו המידע לא יוזרם.

המלצות הדוח התקבלו פה אחד לאחר שגורמים שונים בבנק ישראל ובמשרד המשפטים הסירו את התנגדויותיהם ארוכות השנים, שנגעו להיקף המידע שייאסף, להיקף האוכלוסייה שעליה ייאסף המידע ולשימוש שיותר לעשות בו. כדי להתגבר על החשש מפני הפגיעה בפרטיות הציע הדוח שבמאגר תהיה הפרדה בין פרטי האשראי שנאספו לבין הפרטים המזהים של הלקוח, ושרק באישור מפורש של הלקוח יוכל ספק אשראי לקבל את היסטוריית האשראי שלו בצמוד לשמו, לשם קביעת דירוג האשראי שלו באמצעות החברות הפרטיות שיסחרו במידע. כמו כן המליץ הדוח שלא להתיר שימוש בנתוני דירוג האשראי בשוק השכירות ובשוק התעסוקה כדי למנוע הדרה של אוכלוסיות בעלות דירוג נמוך. עם זאת, נשקלת האפשרות להתיר שימוש במידע לשם פיתוח שוק השכירות לטווח ארוך.

בה בעת המליץ הדוח למשרד המשפטים לקדם מהלך להקלת הליכי פשיטת רגל בישראל, מתוך הנחה שבעידן של דירוג אשראי מלא על כל הלווים, תמחור הסיכון במתן ההלוואה הוא מדוייק יותר ולכן נחלש האינטרס הציבורי בהגנה על זכותם של נושים לגבות את חובותיהם.

חוק נתוני אשראי מתיר כיום לחברות פרטיות לאסוף ולאגור במידע פיננסי על לקוחות, וכן לסחור בו, בכמה תנאים מגבילים (כך, למשל, יש הבדל בין המידע שמותר לחברה לאסוף לבין המידע שמותר לה למסור ולסחור בו). לכל אחת משתי החברות הפועלות כיום בתחום – BDI ודן אנד ברדסטריט – יש מאגר מידע משלה שאליו מוזרם המידע (השלילי) מהגורמים המופיעים בחוק.

דוח הביניים הציע להקים מאגר לאומי לאיסוף ולשמירה של המידע על ידי חברה פרטית שתזכה במכרז ממשלתי (בשיטת BOT), וכן ליצור שוק תחרותי של חברות למטרות רווח שירכשו את המידע ממפעילת המאגר המרכזי. המטרה היא עיבוד המידע ומכירתו למשתמשים הסופיים – נותני אשראי אך גם רשויות המדינה. זוהי הרחבה נוספת של אפשרות הפיכת המידע לסחיר, הקיימת כיום רק לגבי מידע שלילי.

בדוח הסופי של הוועדה (להלן – הדוח הסופי) ובתזכיר החוק של משרד המשפטים מאוגוסט 2015 נקבע – ככל הנראה בשל דרישת השב”כ – כי יש להעדיף בעלות מדינתית על המאגר המרכזי בשילוב בעלי רישיון פרטיים לשירות נתוני אשראי (להלן – לשכות אשראי), המתחרים ביניהם על אספקת שירותים על בסיס מידע בלתי מזוהה שייאסף במאגר. עם זאת, טרם הוחלט אם בנק ישראל יקים ויתפעל את המאגר בעצמו או באמצעות גוף פרטי (שלא יהיה גורם המצוי בניגוד עניינים העשוי להשפיע על הגשמת תכליות המאגר – למשל גורם בעל קשר לנותן אשראי). עוד הומלץ שהמאגר יספק את שירותיו לנותני האשראי בתנאים שקופים והוגנים ובמחיר סביר. האפשרות להשאיר גם את דירוג האשראי והמסחר והשימושים בו בידי המדינה נדחתה בדוח הסופי, בטענה שרמת השירותים שהמדינה תוכל להציע תהיה נמוכה ותותיר את כוחם של הבנקים על כנו.

בכך אימץ הדוח הסופי מודל היברידי – הלאמה של איסוף המידע (אם כי, ככל הנראה, בסיוע זכיין פרטי), והפרטה של מסחור המידע ושל יצירת דירוג האשראי.

בשלב ההקמה של המאגר תוקם ועדת היגוי בין-משרדית לפרויקט בראשות בנק ישראל שתטפל בכל הסוגיות המקצועיות הקשורות לפרויקט עד לסיומו, ובכלל זה בחירת הזכיין להקמת המאגר.

החברות הפרטיות האוספות מידע מצויות כיום תחת רגולציה ופיקוח של הרשות למשפט, טכנולוגיה ומידע במשרד המשפטים, במטרה למנוע פגיעה בפרטיות האזרחים.

על פי תזכיר חוק נתוני אשראי, בנק ישראל יהיה ממונה על המערכת לשיתוף נתוני אשראי, שתכלול את הזכיין בעל הרישיון להפעלת המאגר, ככל שיהיה כזה; לשכות האשראי; מקורות המידע; משתמשים בנתוני אשראי ומיופי כוח בתמורה. על פי המוצע, לממונה מטעם בנק ישראל יוקנו סמכויות רגולטוריות שונות להסדרת פעילות הגורמים האמורים ולפיקוח עליהם בהיבטים הנדרשים, לרבות סמכות לתת הוראות ולהטיל עיצומים כספיים, למשל, במקרה של אי-נקיטת אמצעים מספקים להבטחת אמינות המידע הנמסר למאגר או במקרה של אי-טיפול בבקשות לתיקון מידע. כמו כן יוכל הממונה להורות על מחיקת רישום במאגר.

באוגוסט 2015 פרסמה הוועדה את הדוח הסופי שלה. ההבדל העיקרי בין הדוח הסופי לבין דוח הביניים הוא ההמלצה שמאגר נתוני האשראי המרכזי יוקם על ידי בנק ישראל ויהיה בבעלות ציבורית, אך יהיה אפשר להפעילו באמצעות חברה פרטית או בדרך של מיקור חוץ, תוך הטלת מגבלות שיגנו על פרטיותם של בעלי דירוג האשראי. בנק ישראל יקבל גם סמכויות רגולטוריות שונות.

המלצה נוספת בדוח הסופי היא לחייב גם את תאגידי המים לדווח למאגר ולאפשר לגופים אחרים לעשות זאת באופן וולונטרי. במאגר יישמר מידע על היסטוריית התשלומים של לקוחות הגופים המדווחים, ו”פיגורים” יירשמו רק בתשלומים שהתעכבו יותר מ-30 יום ממועד תשלומם. נוסף לכך ייכללו במאגר פרטים מזהים של הלקוחות (שם, מספר זהות, כתובת), סוג ההלוואה או האשראי שלקחו, תנאי האשראי, מידע על חשבונות בנק ונתונים רלוונטיים נוספים. מקורות המידע יעדכנו את המידע במאגר לפחות אחת לחודש. הדוחות שיספק המאגר לגופים נותני אשראי יכללו מידע המתייחס ל-5 השנים האחרונות, אך במאגר יישמר מידע למשך 12 שנים. יהיה אפשר לקבל מידע על בקשות קודמות של נותני אשראי למידע על הלקוח, אך רק מהשנתיים שקדמו להגשת הבקשה.

באשר להגנה על הפרטיות, הוועדה המליצה שגופים נותני אשראי יוכלו לקבל מידע מהמאגר רק בהסכמת הלקוח המבקש אשראי ובכפוף לעקרון ההדדיות, קרי בתנאי שגם נותן האשראי מוסר מידע למאגר. לא יהיה אפשר להחתים את הלקוחות על הסכמה כללית למשיכת מידע מהמאגר או להתנות אשראי בקבלת הסכמה מהלקוח למשיכת המידע עליו. לקוחות יוכלו גם לסרב לכך שבמאגר יישמר מידע חיובי על אודותיהם (opt-out), אך זאת רק בתנאי שלמאגר לא יגיע מידע שלילי מהותי לגביהם (מידע המעיד באופן מובהק על סיכון גבוה של הלווה).

המלצה חדשה נוספת היא לאפשר גם לנותני אשראי חוץ-בנקאיים נגישות למרשם האוכלוסין כדי לאמת את זהות הלקוחות. עוד הוצע כי לאחר הטמעת המערכת ובחינת השפעתה על הלקוחות ועל נותני האשראי, תיבחן האפשרות של שימוש במידע שבמאגר גם לצורכי שיווק. כן נקבע כי בשלב ראשון יוכלו רק לשכות האשראי לפתח מודלי דירוג על בסיס המידע הקיים במאגר, ורק לאחר היווצרות שיווי משקל חדש בשוק יוּתר גם לגופים נוספים לעשות זאת.

באוגוסט 2015 הפיץ משרד המשפטים – שהתנגד מלכתחילה לקידום ההצעה באמצעות חוק ההסדרים – את תזכיר חוק נתוני אשראי שאימץ את המלצות הדוח הסופי. על פי החלטת הממשלה על משרד המשפטים לקדם את החוק “בהקדם האפשרי”. בתחילת ספטמבר 2015 אישרה ועדת השרים לחקיקה את הצעת החוק, ובאוקטובר אישרה אותה מליאת הכנסת בקריאה ראשונה והעבירה אותה לטיפול ועדת הכלכלה. מנכ”ל בנק ישראל העריך בדיון בוועדה כי המכרז על הקמת המאגר יתפרסם בפברואר 2016 וכי הקמת המאגר תימשך עד יוני 2018. איגוד הבנקים קרא באותו דיון להחיל את חובת מסירת המידע על כל גוף אשראי, ובכלל זה גם על חברת מימון אשראי. גם לשכת עורכי-הדין קבעה כי הצעת החוק גורמת לפגיעה “מוגזמת” בפרטיות, בין השאר בשל האיסוף האוטומטי של מידע חיובי על לקוחות. בנובמבר-דצמבר 2015 הגיש מרכז חזן במכון ון ליר לועדת הכלכלה נייר עמדה המציג את הסכנות שבהצעה ומציע לה חלופות, וכן נייר עמדה העוסק בדירוג האשראי בארה”ב. בפברואר 2016 פרסם מרכז חזן גילוי-דעת לחברי וועדת הכלכלה שלפיו הצעת החוק מהווה “ניסוי מסוכן” וכי, למרות הדיונים המעמיקים בוועדה, התיקונים שהיא הכניסה בחוק הם מינוריים בלבד (למשל, הסרת הדרישה להעברת מידע מתאגידי המים).

במארס 2016 אישרה ועדת הכלכלה את הצעת החוק, והוא הועבר לקריאה שנייה ושלישית. משרד האוצר הסכים להקמת קרן שתסייע ל”מודרי האשראי” ותעניק ערבות לבנקים כנגד ההלוואת שיינתנו להם. בסוף מארס אישרה הכנסת את החוק בקריאה שנייה ושלישית.

ביולי 2016 הצהיר שר האוצר כחלון כי בשנה הקרובה יוצא מכרז להקמת קרן ל”מודרי אשראי”.

באוגוסט 2016 פרסם בנק ישראל מכרז להקמת מאגר נתוני האשראי הארצי, אף שלכאורה החוק מחייב אותו לבצע זאת בעצמו. הסיבה הנטענת להעברת ההקמה למיקור-חוץ היא שהמדינה מחייבת את הבנק להקים את המאגר עד סוף 2018. הבנק דורש במכרז כי המפעילה תקים את המאגר בתוך שנה וחצי, תתחייב לעלייתו לאוויר עד הרבעון האחרון של 2018 ותתפעל ותתחזק אותו במשך שלוש שנים. עוד נדרש ממנה להעמיד הון עצמי של לפחות 25 מיליון שקל וכן ניסיון בהקמת מאגר אשראי. מכיוון שבישראל אין גוף בעל ניסיון כזה, הזוכה במכרז תהיה חייבת להתקשר עם חברה בינלאומית בעלת רקע בתחום. במכרז יוכלו להשתתף תאגידים ישראליים עם הון עצמי של 25 מיליון שקל לפחות . לחלופין הגוף המתמודד יידרש להציג ממוצע חיובי של תזרים מפעילות שוטפת ב־3 השנים האחרונות או ממוצע שלילי שנמוך בהיקפו אבסולוטית מ־25% מההון העצמי. בנוסף, יוכלו להתמודד רק גופים שביצעו בחמש השנים האחרונות פרויקט טכנולוגי בהיקף של 20 מיליון שקל לפחות עבור לקוח חיצוני. הגופים יידרשו להציג גם יכולות אבטחת מידע גבוהות מפאת הרגישות הגבוהה של נתוני המאגר.

בספטמבר 2016 התפרסמה גם מדיניות הרישוי לגופים שיקבעו את דירוג האשראי ללקוחות בהתבסס על הנתונים הפיננסיים שירכז המאגר. דרישות הסף לקבלת דירוג אשראי כוללות, בין השאר, עמידה בניסיון ובידע מקצועי בתחום דירוגי אשראי, דרישות שונות בקשר לאבטחת מידע וכן דרישות הקשורות לעמידה ביושרה ואי-תלות בגופים הנותנים אשראי.

בספטמבר 2016 שיגר ח”כ דב חנין לבנק ישראל מכתב המבקר את “ההפרטה המלאה” של המאגר. הבנק מסר בתגובה כי הוא יקים את המאגר, ינהל אותו  ויהיה הבעלים של המאגר והמידע שבו שייעשה כל מאמץ כדי לשמור על פרטיותו. בישיבת מעקב שקיימה בנובמבר 2016 ועדת הכלכלה של הכנסת, חזר מנכ”ל הבנק על הדברים.

באפריל 2017 מינתה נגידת בנק ישראל ממונה על שיתוף נתוני אשראי, בהתאם לדרישת החוק.

ביוני 2017 הודיע בנק ישראל כי בחר בחברת מטריקס להקמת מאגר נתוני האשראי הלאומי. המאגר יוקם עד סוף 2018, ושווי הפרויקט הוא כ-133 מיליון שקל. בנוסף, סוכם כי החברה תעניק במשך שנה שירותי תפעול ותחזוקה תמורת סכום שנתי של כ-38 מיליון שקל, כאשר ניתן יהיה להאריך את התקשרות התפעול והאחזקה השנתית בעד 14 שנים נוספות.

ביולי 2017 הודיע משרד האוצר לוועדת הכלכלה ששריין 50 מיליון שקל להקמת הקרן למודרי אשראי. זאת, בתגובה לביקורת הקשה של יו”ר הוועדה ח”כ איתן כבל על שהקרן לא הוקמה שנה וחצי לאחר מתן ההתחייבות ולאיומו שתקנות חוק נתוני אשראי לא יעברו ללא לוח זמנים מחייב להקמת הקרן.

ביולי 2017 נחשף כי בנק ישראל מקדם מספר שינויים בחוק מאגר נתוני אשראי: הכללת נתוניהם של עסקים קטנים ובינוניים במאגר, ולא רק של אנשים פרטיים; מתן אפשרות למאגר וללשכות השירות לספק גם שירותי ייעוץ, ניטור ומעקב ללקוחות; הרחבת כמות המידע שתזרום למאגר; וחיוב כל ספקי האשראי – ולא רק הבנקים – להעביר מידע למאגר. השינויים שבנק ישראל מקדם נולדו בשל חששו שהפונקציות של המאגר לפי החוק הקיים מוגבלות ומשום כך הוא יתקשה לעמוד בתחרות מצד חברות פרטיות. המידע הרב שהשינויים מבקשים להזרים למאגר, אמור להפוך אותו לאטרקטיבי ואמין יותר, הן לאנשים פרטיים והן לגופים עסקיים.

באוגוסט 2017 אישרה ועדת הכלכלה את כללי נתוני האשראי. יו”ר הועדה הזהיר שעיבוד נתוני האשראי עתיד להפוך לדואופול. בוועדה הועלה גם החשש שמצב זה יאפשר ללשכות נתוני האשראי להפיל על הלקוחות שמבקשים עיבוד נתוני אשראי עלויות של שירותים אחרים שהן יספקו. הוועדה שקלה להעביר את כללי נתוני האשראי כהוראת שעה לארבע שנים בלבד כדי להפעיל לחץ על הלשכות, אך בסוף החליטה להסתפק בהגשת דו”ח שנתי של בנק ישראל.

יתרונות

  1. הקמת המאגר על ידי גוף פרטי, ולא על ידי בנק ישראל, עשויה להיות מהירה יותר ותפעולו עשוי להיות יעיל יותר.
  2. המאגר יצמצם את היתרון של שחקנים גדולים בגישה למידע פיננסי ועשוי לאפשר לשחקנים חדשים להיכנס לשוק נותני ההלוואות. כיום יש יתרון ניכר לשני הבנקים הגדולים – פועלים ולאומי – שמעניקים את מרבית האשראי במשק.
  3. הקמת המאגר עשויה לשפר את מוסר התשלומים במשק, שכן לקוחות ידעו שכל פיגור שלהם בתשלומים נרשם במערכת ופוגע בדירוג האשראי שלהם. נטען גם כי הדבר עשוי להפחית את מספר החייבים המגיעים לכדי חדלות פרעון.
  4. דירוג אשראי יאפשר לספקי האשראי להעריך את רמת הסיכון של כל לקוח בלא קשר למידת ה”היכרות” עמו. דבר זה עשוי לאפשר תחרות על הלקוחות שלגביהם נטען שהם “שבויים” כיום בידי הבנקים שלהם. תחרות כזו עשויה להוביל להוזלה של הריבית, לפחות לגבי אוכלוסיית הלווים שקיבלה אשראי גם לפני שיתוף הנתונים.
  5. האיסור על הכללת נתונים מזהים כמו כתובת, גיל, מגדר, דת או לאום עשוי לצמצם את האפליה הקיימת כיום במתן אשראי, כך שכל אדם בעל מוסר תשלומים גבוה יקבל דירוג גבוה ללא קשר לנתוניו האישיים. הדירוג ימשיך ויצמצם את ההסתמכות על ערבויות אישיות כתנאי למתן אשראי ויקטין את התלות של הלווים בבני משפחה, בחברים ובכלל במנגנונים חברתיים להסדרי אשראי.
  6. איסוף המידע מחברת החשמל ומתאגידי המים עשוי לפעול לטובת אוכלוסיות שאינן בעלות היסטוריה בנקאית רחבה ומתקשות לקבל אשראי, שכן במקרה שהן עומדות בתשלומים השוטפים הן תוכלנה לצבור היסטוריית אשראי חיובית. יש הטוענים כי ראוי אף להרחיב את רשימת הגופים המדווחים.
  7. נתוני המאגר יעמיקו את הידע של הרשויות הציבוריות והשחקנים הפרטיים על התפלגות האשראי במשק, על הקשיים של משקי בית, על האפליה בתחום האשראי ועל הסכנות ליציבות הפיננסית של המערכת הבנקאית.

 חסרונות

  1. הקמה ותפעול של המאגר על ידי זכיין פרטי ולא על ידי בנק ישראל טומנת בחובה קושי, שכן מדובר באיסוף מידע אישי רגיש שיש חובה למוסרו. יש חשש שהזכיין ישמור את המידע שייאסף לצרכים עסקיים עתידיים או שיחזיק את המדינה כ”שבויה” ולא יאפשר את החלפתו במכרז בעתיד, בשל היעדר ידע מקצועי בתחום בידי המדינה.
  2. ההסכמה שהמידע יעבור למאגר אוטומטית, ללא אישור הלקוחות, היא פגיעה בזכויותיהם הבסיסיות לפרטיות ולחירות, והניסיון מלמד על סכנה ממשית לזליגת המידע ולסחר בו. לא ברור אם הגבלת השימוש במידע במאגר רק לצורכי קבלת אשראי ואיסור השימוש בו בשוק התעסוקה ובשוק הדיור כדי להגן על הפרטיות אכן ישיגו את מטרתם. הניסיון בעולם מלמד על התנהלות בעייתית של חברות דירוג האשראי.
  3. עולה חשש מפני יצירת “אח גדול” פיננסי שיתייג את התנהגותם הפיננסית של האזרחים ויגביר את “מִשטורם”. הניסיון בעולם מלמד שטעויות הנגרמות בתפעול המאגר פוגעות בדירוג האשראי של אזרחים תמימים.
  4. פיתוחו של דירוג אשראי עשוי להוביל להרחבת הניסיונות “לדחוף” אשראי זול ללקוחות ולהגברת תלותם של אזרחים רבים בו, במקום לעודדם לחסוך, שכן תשלומי הריבית החודשיים הקבועים מקשים עליהם להתמודד עם זעזועים כלכליים לא צפויים ומשעבדים אותם לחברות האשראי (בשנים האחרונות תפחו היקפי ההלוואות למשקי בית ללמעלה מ-100 מיליארד ש”ח). מצב זה אף עלול לאלץ אזרחים רבים להמשיך ולהסתמך על השוק האפור, דבר היוצר בעיות חברתיות קשות.
  5. הקמת המאגר ויצירתו של דירוג אשראי צפויים להנציח את הדרתם משוק האשראי של לווים שהסיכון להלוות להם גבוה מדי, שכן כעת נתוניהם יהיו פומביים ולגופי האשראי לא יהיה תמריץ להתחרות עליהם.
  6. אין הכרח שדירוג האשראי ימגר את האפליה במתן אשראי: יש חשש שהדבר יוביל דווקא לרציונליזציה של האפליה, שכן הדירוג השלילי שיקבל בן הקבוצה המודרת ייתפס כעת כמשקף סיכון אובייקטיבי ולא כנובע מהתנאים החברתיים המפלים. אפליה גלויה עלולה להפוך בדרך זו לאפליה שקופה, מה גם שהחוק אינו כולל סנקציות בגין הדרת אשראי.

 

 

 טעינו? שכחנו? כדאי שנדע? דווחו לנו

 

 

 

תגובות

השאירו תגובה

Share on Google+Share on FacebookEmail this to someoneTweet about this on TwitterShare on LinkedIn

השאירו תגובה

Your email address will not be published. Required fields are marked *

*

Scroll To Top