מכרז לגיבוש חזון כלכלי-חברתי לישראל

tihnun mediniyut-page-001

  • רקע
  • דגם הפרטה
  • פיקוח
  • המצב הנוכחי
  • יתרונות וחסרונות
מיקור חוץ של תכנון מדיניות פירושו לעתים קרובות העברת התפקיד של קביעת המדיניות הציבורית בפועל, קביעת סדרי עדיפויות והיבטים אחרים של קבלת החלטות שלטוניות לידי חברות ייעוץ חיצוניות ופרטיות. בשלושת העשורים האחרונים הולך ומתגבר הביקוש לניסיון ניהולי בתחום העסקי במשרדי הממשלה. מצב זה מאפשר ליועצים בתחומים שונים לחדור למינהל הציבורי ולשמש שחקני מפתח רבי עוצמה, בלי שייחשבו לעובדי מדינה. ברבות השנים הגיעו דברים לידי כך שחברות גדולות לאסטרטגיה, ניהול וחשבונאות הכינו למשרדי הממשלה תוכניות אסטרטגיות וחלופות לפעולה.

בישראל ננקט הליך מיקור חוץ כזה בפעם הראשונה בשנת 1988, כאשר ממשלת ישראל אימצה תוכנית אסטרטגית שהכין גורם פרטי חיצוני – First Boston Bank. חשוב לציין שתוכנית זו הייתה “תוכנית האב להפרטה”, שהובילה לאחר מכן להפרטה של 25 חברות ממשלתיות ובהן כמה מהחברות הגדולות במשק. גם לקראת ההפרטה והרפורמה של משק החשמל במדינת ישראל שכרה הממשלה את שירותיהן של חברות ייעוץ בין-לאומיות, בהן Deloitte and Touche (2003), McKinsey (2005) ו-KPMG (2005).

במרץ 2011 פרסם משרד ראש הממשלה מכרז למתן שירותי ייעוץ לגיבוש אסטרטגיה כלכלית-חברתית למדינת ישראל, בהיקף של 3.5 מיליון ש”ח. תנאי הסף המרכזי של המכרז מגביל את ההשתתפות בו לחברות ייעוץ בין-לאומיות בלבד. תנאי נוסף הוא ניסיון במתן ייעוץ לממשלה זרה אחרת או לתאגיד מדינתי בין-לאומי, כגון האיחוד האירופי. התוצר של חברת הייעוץ היה אמור להציע דרכים לשיפור התכנון האסטרטגי לטווח הארוך, להצביע על נקודות החוזק והחולשה של המשק הישראלי, ועל האיומים וההזדמנויות שיעמדו בפניו ב-15 השנים הבאות, ולנתח את משמעויותיהם.

     במכרז זכתה חברת ראנד (Rand) האמריקנית, מכון מחקר ללא כוונת רווח העוסק בשישים השנים האחרונות בייעוץ למערכת הביטחון של ארצות הברית ולגופי ממשל בעולם בסוגיות של מדיניות ואסטרטגיה.

מיקור חוץ באמצעות מכרז.

משרד ראש הממשלה ומשרד האוצר.

בעקבות עבודתו של מכון ראנד (שחבר בארץ לחברת הייעוץ שלדור) הוחלט להקים כמה צוותים לתכנון כלכלי ארוך טווח. את הצוותים האלה יוביל ראש הממשלה והם ישקדו על פיתוח אסטרטגיות בסוגיות חוצות משרדים.

יתרונות

  1. הסתייעות במומחיות של גורמים חיצוניים, מהם בעלי מוניטין בתחומם.
  2. מבט חיצוני, בלתי תלוי, על הנעשה במדינת ישראל.

חסרונות

  1. המכרז מנע מראש את השתתפותם של מוסדות ישראליים המכירים מקרוב את החברה, הכלכלה, המשטר והבעיות בישראל. לדוגמה, המועצה הלאומית לכלכלה, שמועסקים בה בכירי הכלכלנים במשק, הוקמה בדיוק לשם כך. דוגמה אחרת היא מחלקת המחקר בבנק ישראל, האמורה על פי חוק לסייע בהכנת תוכניות מסוג זה. אפשר היה אפוא להרכיב צוות מומחים מקומי או לפנות למוסדות אקדמיים ישראליים שיכינו תוכנית כאמור.
  2. החברות הבין-לאומיות שנבחרו להכנת התוכנית האסטרטגית הן בעלות אוריינטציה בין-לאומית וגלובלית, ואין ערובה לכך שהתוצר שיפיקו ישקף את הצרכים והציפיות החברתיות-כלכליות של אזרחי מדינת ישראל. סביר יותר להניח שהוא ישקף את כוונתן לרַצות את הגורם הממשלתי שהזמין אצלן את המחקר.
  3. הישענות כמעט מוחלטת על חברות ייעוץ לצורך עיצוב המדיניות מנוגדת לעקרונות היסוד של הדמוקרטיה. בהקשר זה יש לציין שעבודת משרדי הייעוץ אינה שקופה, נעדרת מחויבות לשיתוף הציבור ולוקה בהיעדר אחריותיות (accountability) להחלטותיה.
  4. שימוש מסיבי בייעוץ חיצוני אינו מאפשר התפתחות של מנגנוני ייעוץ פנימיים, ולמעשה עלול להותיר את המגזר הציבורי ללא מיומנות, ניסיון ויכולת לבצע עבודה זו בכוחות עצמו.
  5. חשש לניגוד עניינים – המלצות חברת הייעוץ (לקידום הליכי הפרטה למשל) עשויות לשרת לקוחות הקשורים עם חברת הייעוץ ואשר עשויים להרוויח מכך.

טעינו? שכחנו? כדאי שנדע? דווחו לנו

 

תגובות

השאירו תגובה

Share on Google+Share on FacebookEmail this to someoneTweet about this on TwitterShare on LinkedIn

השאירו תגובה

Your email address will not be published. Required fields are marked *

*

Scroll To Top