נמל אילת

  • רקע
  • דגם הפרטה
  • פיקוח
  • המצב הנוכחי
  • יתרונות וחסרונות
בשנים האחרונות מבקש משרד האוצר לקדם מהלך של רפורמה מבנית בנמלי הים, אשר ביסודו הפרטה. מטרת הרפורמה היא לאפשר לנמלי הים בחיפה, באשדוד ובאילת להתחרות ביניהם באיכות השירות ובתמחורו בעבור בעלי המטענים והמובילים הימיים (חברות הספנות). ב-15 בספטמבר 2003 החליטה הממשלה על שינוי מבני בנמלי הים (החלטה מס’ 786). לפי ההחלטה יוקמו שלוש חברות ממשלתיות חדשות לניהול נמלי חיפה, אשדוד ואילת (“חברות הנמל”), שיתנו שירות נמלי ברציפים. הרציפים עצמם יועברו לחברות. כמו כן תוקם חברת נכסים ופיתוח (חנ”י) אשר תהיה אחראית על פיתוח כל הנמלים. ב-24 בפברואר 2005 נחתם הסכם בין משרד האוצר לבין ההסתדרות הכללית, המסדיר את זכויות העובדים במסגרת השינוי המבני. במקביל חוקקה הכנסת את חוק רשות הספנות והנמלים תשס”ד-2004, שבעקבותיו פורקה רשות הנמלים וכל נמל הועבר למסגרת חברה ממשלתית עצמאית. השלב הבא של השינוי המבני הוא ההפרטה, שכן לפי ההסכם, בתוך חמש שנים יונפקו 15% מהון המניות של חברות הנמל; ולמן השנה השישית יונפקו עד 49% מהמניות של חברות הנמל באשדוד ובחיפה, ואילו בנמל אילת הנפקה נוספת תהיה תלויה בקיום קו רכבת לאילת. בשלב השלישי, משנת 2020, תימכר או תדולל יתרת אחזקות המדינה. עוד הוסכם על הקמת רשת ביטחון כלכלית, כך שבמקרה של תזרים שלילי יוכלו חברות הנמלים ללוות את הסכומים הנדרשים מחברת הנכסים. ב-9 בספטמבר 2009 אישרה ועדת השרים לענייני הפרטה להפריט את חברת נמל אשדוד וחברת נמל חיפה על ידי מכירת כל אחזקות המדינה. החלטה זו הופיעה גם ב”הצעת מחליטים” לחוק ההסדרים (אך לא בהצעת חוק ההסדרים) לשנים 2009–2010.[1]

ב-16 במאי 2012 אישרה ועדת הכספים של הכנסת פה אחד את אופן ההפרטה של חברת נמל אילת בע”מ, בכפוף לסיכומים שנעשו בדיון בין רשות החברות הממשלתיות לבין ההסתדרות הכללית וּועד העובדים. ואולם לאחר פרסום המכרז פרשו שלוש מתוך ארבע המתמודדות, וחברת כימיקלים לישראל (כי”ל) של האחים עופר נשארה המתמודדת היחידה. מצב זה עורר ביקורת קשה, בעיקר משום שזו הפעם השלישית שחברת כי”ל נותרת מתמודדת יחידה במכרז לרכישת חברה ממשלתית (אחרי מכירת צים ומכירת בתי הזיקוק). חברת כי”ל מחזיקה מסוף כימיקלים בנמל אילת, ולכן רכישת הנמל עלולה להוביל ליצירת קרטל אנכי. בעקבות הביקורת הודיעה כי”ל על פרישתה מההתמודדות.

בשל המצב החדש הודיע משרד האוצר על דחייה נוספת של המכרז ופנה שוב לכל החברות אשר היו שותפות למכרז המקורי. במכרז החדש זכתה לבסוף חברת פפו ספנות שבשליטת האחים נקש.


[1] הצעת מחליטים של חוק ההסדרים 2009–2010 (מכירת אחזקות המדינה בחברת נמל חיפה, בחברת נמל אשדוד, ובנמל אילת), עמ’ 214.

 מכרז מטעם משרד התחבורה.

 חנ”י תפעל לקידום תחרות בנמלים, לניהול יעיל של מקרקעי הנמל, לייעול השרשרת הלוגיסטית בנמלים וממשקיה עם מערך התחבורה הארצי, ולקידום צורכי המשק בהתאם למדיניות הממשלה.

רשות החברות הממשלתיות מוסמכת לנקוט את כל הפעולות הנדרשות לביצוע ההפרטה ולפיקוח על ההליך. סוגיית הרגולציה לאחר ההפרטה טרם הוכרעה, והדברים אמורים בעיקר בנוגע למעמדה של חנ”י. הממשלה מבקשת לבסס את מעמדה של חנ”י לפי מודל “בעל הבית” (Landlord), המושתת על הפרדה בין פיתוח תשתיות לאומיות (המבוצע על ידי המדינה), לבין תפעול שוטף בנמלים (המבוצע על ידי חברות פרטיות). לפי החלטת הממשלה, אשר קיבלה ביטוי ב”הצעת מחליטים” לחוק ההסדרים לשנת 2009, חנ”י תפעל לקידום תחרות בנמלים, לניהול יעיל של מקרקעי הנמל, לייעול השרשרת הלוגיסטית בנמלים וממשקיה עם מערך התחבורה הארצי, ולקידום צורכי המשק בהתאם למדיניות הממשלה. העברת הסמכויות האמורות לחנ”י אינה מקובלת על ועדי העובדים בנמלים והם רואים בה פגיעה בנמלים והפרה של הסכם הרפורמה בין ההסתדרות למשרד האוצר משנת 2005.[1] בבסיס ההתנגדות עומדת התפיסה שהעברת סמכויות אלו תוביל להעברת רווחים מחברות הנמל לחנ”י. מכיוון שאחת מדרישות הוועדים במסגרת הרפורמה היא לאפשר לעובדים רכישת שיעור נתון מהבעלות על חברות הנמל, הם עומדים על זכותם לוודא את החוסן הכלכלי של החברות הללו.


[1] איל לרמן, 2010. “אדרי: שיטת הגבייה לבחינה משפטית וארגונית”, המטען, 30.8.2010

 ב-6 בנובמבר 2012 פרסם משרד האוצר הודעה רשמית בנושא, ולפיה חברת פפו ספנות תפעיל את נמל אילת לתקופה של 15 שנים, עם אופציה להארכה בעשר שנים נוספות בתנאי שתעמוד ביעדים שהציבה המדינה במסגרת המכרז. חברת פפו ספנות זכתה בזיכיון לתפעול נמל אילת על פי כתב הסמכה שבו הגדירה המדינה את כל החובות והזכויות של החברה – כחלק מתפעול נמל אילת ובהתאם לצו האינטרסים המבטיח את השמירה על האינטרסים הלאומיים והכלכליים-ביטחוניים של מדינת ישראל בנמל אילת. הבעלות על המקרקעין נשארת בידי המדינה ולזכיין ניתנת הזכות להפעלת הנמל בלבד.

בהודעה נמסר כי במשא ומתן הגישה החברה הצעה משופרת, שבמסגרתה התמורה הכוללת שתקבל המדינה בעבור הזכות לניהול ותפעול הנמל ב-15 שנים הבאות תינתן בכמה שלבים: מחיר התחלתי במזומן בסך 105 מיליון ש”ח; מתן אופציה למדינה לקבל תקבולים התלויים בגידול במחזור המכירות של החברה מעל רף של הממוצע בשנים האחרונות. כך, מדינת ישראל תקבל 15% מעל מחזור של 115 מיליון שקל וסכום כספי כולל שלא יעלה על 15 מיליון; 105 מיליון ש”ח נוספים ישולמו למדינה עם מימוש האופציה להארכת הזיכיון בעשר שנים.

לאחר אישור ועדת הכלכלה של הכנסת, ביוני 2013, נכנס לתוקף צו של שר התחבורה. על פי הצו, עד 31 בינואר 2016 יוגבל ייבוא כלי רכב מהמזרח הרחוק לנמל אילת בלבד, כדי לאפשר לחברת נמל אילת לפתח תחומי פעילות נוספים.

 

יתרונות
1.  לפי משרד האוצר, תוכניתה העסקית של חברת פפו ספנות, ניסיונה בתחום הספנות והנמלים ויכולתה לשכלל את פעילות הנמל יאפשרו לנמל אילת לממש את הפוטנציאל העסקי והאסטרטגי הגלום בו.

חסרונות
1.  עדני סימקין, מנכ”ל MSC-ישראל – אחת מחברות הספנות הגדולות בעולם, אומר כי החזון של תנועת מכולות בנמל אילת הוא אשליה. לטענתו דמי ההובלה הגבוהים מהדרום ושפע קווי הספנות הקיימים לים התיכון פוגעים בפוטנציאל המסחרי והעסקי של הנמל. דבר זה ייקר את עלות כלי הרכב לצרכן הישראלי, שכן הוא ייאלץ לשאת הן בעלויות האחסנה והן בהוצאות השינוע. ההחלטה נועדה להגן על הכנסות נמל אילת, אשר 70% מהן נסמכות על ייבוא כלי רכב. מנגד נשמע הטיעון שאיכות השירות בנמל אילת (בין השאר בשל עומס מופחת), מחירי האחסון הזולים יותר והימנעות מהצורך לחצות את תעלת סואץ בכל כיוון, הופכים את ייבוא המכוניות דרך נמל אילת לכדאי יותר. טיעון זה מעורר את השאלה מדוע יש צורך בצו מהסוג שהוצא, שכן הוא עומד בניגוד לתפיסה התחרותית ולהמלצות הוועדה בראשות פרופ’ ירון זליכה אשר בחנה את סוגיית ייבוא כלי הרכב.

טעינו? שכחנו? כדאי שנדע? דווחו לנו

תגובות

השאירו תגובה

Share on Google+Share on FacebookEmail this to someoneTweet about this on TwitterShare on LinkedIn

השאירו תגובה

Your email address will not be published. Required fields are marked *

*

Scroll To Top