עמותות וגופים עסקיים בבתי ספר

חינוך

  • רקע
  • דגם הפרטה
  • פיקוח
  • המצב הנוכחי
  • יתרונות וחסרונות
בשנים האחרונות ניכרת מעורבות גדלה והולכת של חברות מסחריות, עמותות וקרנות פרטיות בבתי הספר. מחקר של רות קלינוב (2007) קובע כי השיעור הכולל של מקורות פרטיים שאינם משקי בית (כ-7% מההוצאה הלאומית לחינוך) גבוה בישראל בהרבה מן השיעור במדינות אירופה, ונמוך רק מהשיעור בארצות הברית (11.9%), בקנדה (11.6%) ובקוריאה (11.6%). כניסת גופים פרטיים נעשית הן כדי לגייס משאבים, בכסף או בשווה כסף, תמורת פרסום; והן כחלק מתוכניות הלימוד, כדי לפצות על אובדן שעות הלימוד בבתי הספר. בעקבות תחושת הסחף בתחום זה חוקקה הכנסת בדצמבר 2007 את חוק איסור פעילות מסחרית במוסדות חינוך תשס”ח-2007  שמגביל את סמכויות מנהלי בתי הספר בתחום זה ומחזירן לידי משרד החינוך. החוק אוסר כניסה לשם שיווק וקידום מכירות בזמן פעילות במוסד החינוכי; הצגת פרסומת; חלוקת חומר פרסומי או מתנות; שימוש בעזרי לימוד לשם פרסום או קידום מכירות; וקבלת פרטים מזהים מתלמידים או מבני משפחתם. על יישום החוק מופקדת “הוועדה לאישור פרסומת מסחרית בבתי הספר” של משרד החינוך.

לפי תחקיר עיתונאי מאוקטובר 2014, כרבע מתקציב משרד החינוך – 11 מיליארד שקל – מועבר לעשרות גופים פרטיים. מבין החברות הגדולות, עתיד טכנולוגיות קיבלה 83 מיליון שקל עבור הכשרת מורים, וחברת אקסיומה קיבלה כ-79 מיליון שקל על הפעלת צהרונים. בנוסף, לקרן רש”י ולעמותה לתפנית בחינוך הועברו יותר מ-800 מיליון שקל בתמורה להפעלת תוכנית ההזנה. פרסום מקביל, מינואר 2015, מעלה כי חברת מרמנת מקבלת 200 מיליון ש”ח עבור הפעלת תכנית קרן קרב; ועוד 130 מיליון ש”ח עבור חלוקת מלגות;  חברת מיל”ת מקבלת 122 מיליון ש’ח עבור הפעלת יום לימודים ארוך; והחברה למתנסים ורשת עתיד מקבלות עוד 100 מיליון ש”ח כ”א.

על פי סקר מ-2008 שהזמין משרד החינוך (ושלא כלל את קרן רש”י וקרן קרב), בבית ספר יחיד פועלים בממוצע יותר משלושה גופים פרטיים ובכחמישית מבתי הספר פועלות לפחות שש תוכניות לימוד בהיקף שעות רחב. מנהלים בכירים במשרד החינוך מעידים כי הארגונים הפרטיים הפכו לחלק אינטגרלי מפעילות המשרד וכי כיום הם מפעילים תוכניות לימוד במערכת בהיקף של כ-15 מיליארד ש”ח. את הארגונים הפועלים בבית הספר אפשר לחלק לשלוש קבוצות בולטות:

1. עמותות בעלות סדר יום חינוכי-פדגוגי, ערכי-אידיאולוגי או תרבותי-השכלתי: למשל, קרן קרב מפעילה תוכניות של שיעורי העשרה במאות בתי ספר וגני ילדים, למאות אלפי תלמידים ובהיקף של כמיליון שעות וחצי. התוכניות מתבססות על תשלומי ההורים והרשות המקומית והן מיושמות על ידי מורים שמועסקים על ידי תאגידים ועמותות על תקן “מורי קבלן”. כיום מועסקות במערכת החינוך לפחות 19000 מורות קבלן. במאי 2015 פורסם דוח מבקר המדינה שמתח ביקורת על הפרת הבטחתו של משרד החינוך להגברת הפיקוח על תופעת מורי הקבלן ועל כך שאין בידיו מידע על העסקה עקיפה במערכת החינוך.

2. ארגונים פילנתרופיים שתורמים לנושאים מסוימים המועדפים על ידם: בבתי ספר פועלות מאות רבות של עמותות המוּנעות ממניעים חברתיים, תרבותיים, פוליטיים, לאומיים, דתיים וכלכליים, והן מפעילות תכניות חינוכיות במגוון של היקפים ותדירויות. כך, למשל, בתחום החינוך לדו-קיום ודמוקרטיה מאושרים לפעול במערכת כ-70 ארגונים פרטיים, ואילו בתחום החינוך היהודי פועלים כ-80 ארגונים פרטיים. בין התכניות הללו ניתן למנות את תכנית “זמן מסע” לחינוך יהודי ברוח אורתודוקסית של קרן בבעלות לב לבייב (עד שבוטלה); תכנית “מהות החיים” להעצמה אישית המופעלת על ידי עמותה מיסודה של שרי אריסון (שהופסקה אף היא); ואת פרויקט “ילדים חיים בשלום” העוסק בכישורי חיים ושהופעל (עד שבוטל) להלכה על ידי המרכז לרוחניות ילדים (Spirituality for Kids), ולמעשה על ידי המרכז לקבלה שנתמך על ידי הזמרת מדונה.

3. חברות עסקיות המקדמות פרויקטים מסוימים: דוגמאות לפרויקטים אלו – הללו נציין את תכניות “תפור עליי” לאורח חיים בריא שיזם קונצרן יוניליוור; “חכמים בריבוע” לצרכנות נבונה שיזמה רשת הריבוע הכחול; תכנית להוראת תעשיית התקשורת עם חברת סלקום; ו”תכנית האוצרות” בשיתוף חברת אינטל.

ב-2011 פרסם מבקר המדינה דוח שבחן את מעורבות המגזר השלישי והמגזר העסקי במערכת החינוך. בין השאר נבדקו עבודת מטה משרד החינוך למיפוי תוכניות חיצוניות ולהסדרת הפעלתן; אישור הפעלתן של תכניות חיצוניות במערכת החינוך והפיקוח והבקרה עליהן; מעורבות גורמים מסחריים במערכת החינוך; ניהול תכניות לקראת מבחני בגרות ומימונן; ותכניות חיצוניות בעלות סממנים של כת.

בין ממצאיו: בכל 3,100 מוסדות החינוך הרשמיים פועלים גורמים חיצוניים (כאשר 36.5% מהם הם גורמים מסחררים); בבית ספר ממוצע מופעלות שש תוכניות על ידי גורמים חיצוניים (במגזר הערבי פועלים בממוצע 4.7 גורמים חיצוניים בהשוואה ל-7.9 במגזר היהודי; ובמגזר היהודי במרכז הארץ פועלים בממוצע 8.5 גורמים חיצוניים לעומת 6.4 בפריפריה). אף שכל גורם חיצוני הפועל בבית ספר מחויב בהיתר, משרד החינוך הנפיק בשנת הלימודים תשע”א רק תשעה היתרים. המבקר מציין כי מפקחי משרד החינוך לא היו ערים כלל לקיומן של תכניות המופעלות על ידי גורמים חיצוניים, ומטבע הדברים לא בדקו את הקריטריונים להפעלתן, את התכנים המועברים, ואת המאפיינים של המדריכים המעבירים את השיעורים (למשל, עמידתם בתנאים הקבועים בחוק למניעת העסקה של עברייני מין במוסדות). נוסף על כך נערכו עשרות סיורים למרכזי מבקרים של חברות עסקיות בלא שניתן לכך אישור, ולפחות שני גופים חיצוניים המוגדרים “כת” פעלו בבתי ספר בלא שהתקבל לכך אישור ובלא שנבדקה מהות התוכנית. 

בדברי הסיכום שלו כותב המבקר כך: “במשך שנים, במקום שהנעשה בשטח בעניין התוכניות החיצוניות יתבסס על מדיניות מוצהרת ומושכלת, הכתיבה המציאות במידה רבה את הנעשה בתחום זה. המצב המתואר לעיל משקף מגמה של הפרטה סמויה של רכיבים במערכת החינוך, דהיינו הפרטה הנעשית שלא לפי מדיניות מכוונת ומפורשת, בלי שהמשרד הגדיר את גבולותיה ובלי שקבע כללים לביצועה”.

מחקרו של אסף שטיין, משנת 2010, מעלה שרוב הבקשות להצגת פרסומות במערכת החינוך מגיעות לוועדה מגופים ממלכתיים, כגון מחלקות חינוך ברשויות מקומיות או בתי ספר, ורק מיעוטן מגיעות מגופים עסקיים (עמ’ 275). הנתונים מראים שיעור גבוה של היענות לבקשות, בעיקר במקרים שבהם מוכח “ערך חינוכי מוסף” לפרסום. ראוי להדגיש שמכתבי האישור של הוועדה נחתמים בסעיף המטיל את האחריות להפעלת התוכנית על העסק המציע, ולא על משרד החינוך. מאפיין נלווה להיעדר הפיקוח הוא היעדר מדיניות של ענישה במקרה של הפרת גבולות ההיתר. הפרה כזאת מתגלה מדי פעם במכתבי תלונה של הורים (שם, עמ’ 283).

בדצמבר 2010 הודיע משרד החינוך על הקמת אתר אינטרנט ייעודי, שבו מורים ומנהלי בתי ספר יוכלו לעיין בתכניות בחסות מסחרית ולהביע את דעתם. האתר הושק שלוש שנים לאחר מכן. בהודעה לעיתונות מנובמבר 2013 נמסר על השקת מאגר ארצי של תכניות חינוכיות תוספתיות – תפני”ת – שכוללת 408 תכניות בתחום הלימודי, החברתי-ערכי, הרגשי-חברתי, משלב גן הילדים עד החטיבה העליונה. במקביל, משרד החינוך הודיע על השקת סדרה של “שולחנות עגולים בין-מגזריים” לקביעת מודל כולל, אשר יסדיר את תהליך כניסתן של תכניות חיצוניות למוסדות חינוך”.

על פי רוב, העמותות פועלות במסגרת הפדגוגית של בית הספר בדרך של matching, קרי התחייבות למימון חלק מסוים מהפעילות בתמורה להתחייבות למימון ציבורי בשיעור זהה על ידי הרשות המקומית ו/או המדינה.

כאמור, סקר משרד החינוך מצביע על היעדר שליטה ואפילו היעדר מידע על מעורבותם של הגופים הפרטיים במערכת. עוד הוא מצביע על כך שמשרד החינוך אינו מקיים תהליך של פיקוח או בקרה על מאות גופים פרטיים הפועלים כיום במערכת החינוך. למעשה אין כל מנגנון או הסדרה של תהליך לאישור פעולתו של ארגון בבתי הספר. אין נוהל מחייב לבדיקה ולבחינה של התכנים, של תפיסת ההוראה, של איכות כוח האדם ואפילו של יעדי הארגונים. הם גם אינם מתבקשים לעבור מבחן כניסה בשום שלב, וממילא אינם נתונים לפיקוח חיצוני.

בדצמבר 2010 פרסם משרד החינוך חוזר מנכ”ל שעניינו נוהל לאישור תוכניות חינוכיות חיצוניות. לפי הנוהל, משרד החינוך רואה בחיוב את התרומה של ארגוני המגזר השלישי והקהילה העסקית למימוש מדיניות החינוך, לגיוס משאבים וליצירת ידע מקצועי חדש, אך הוא מבקש ליצור אמות מידה מוגדרות להערכת איכות התכניות כתנאי להשתלבותן במערכת הפורמלית. הנוהל קבע תנאי סף שונים לאישור הגוף המפעיל את התוכנית וכן תבחיני איכות שעל התכניות לעמוד בהם. היתר להפעלת התכנית יינתן לשנה אחת בלבד עם אפשרות לחידוש לפי ממצאי ההערכה. בידי משרד החינוך נתונה הסמכות להביא להפסקת התוכנית אם מצא שהגוף המפעיל אותה אינו עומד בתנאי הסף או בתבחינים הנדרשים, בהתראה של חודש מראש.

בינואר 2014 התקיים הכינוס הראשון של סדרת השולחנות העגולים הבין-מגזריים להסדרת נושא התוכניות החינוכיות החיצוניות הפועלות במוסדות החינוך (בחינת התוכנית, בחירתה, הכנסתה למוסד החינוכי והפעלתה). בשולחנות העגולים שותפו 18 נציגי עמותות ונציגי המגזר העסקי, מתוך 163 ארגונים, קרנות וחברות עסקיות אשר ביקשו להשתתף בדיונים. מפגשים נוספים התקיימו במרץ ובמאי 2014.

ביקורת כפולה נשמעה על אופן קיום השולחנות העגולים: ראשית, ארגון השולחנות העגולים נמסר לארגון “שיתופים”, הפועל בעצמו במגזר השלישי; ושנית, ארגוני המורים לא שותפו בתהליך.

במאי 2014 נחתמה אמנה בין-מגזרית להפעלת תכניות במערכת החינוך. באמנה נקבע, בין השאר, כי במוסד חינוכי יופעלו אך ורק תכניות הרשומות במאגר התכניות הממוחשב שפיתח משרד החינוך;כל תכנית שתופעל תתבסס על הסכם בכתב ועל תיאום ציפיות בין המוסד החינוכי לבין הנהלת התכנית; השותפים השונים יפרסמו מידע מהימן, עדכני ומדויק על פעילותם; משרד החינוך מתחייב לשקיפות בעניין התבחינים להערכת התכנית ויציע נושאים לקידום במסגרת השיח הבין-מגזרי; והתכניות יופעלו לפי התבחינים המקצועיים שהגדיר משרד החינוך.

באפריל 2015 בוטל הנוהל מ-2010 ובמקומו נקבע נוהל חדש שקבע שיוכלו לפעול במוסדות החינוך אך ורק תכניות הרשומות במאגר הממוחשב (שכולל גם תכניות המסומנות ב”נורית אדומה” – תכנית שמטרותיה/תכניה/מדריכיה נמצאו נוגדים את ערכי משרד החינוך או שיש בהם משום פגיעה אפשרית בתלמידים, ושכניסתה לבתי ספר תיאסר לחלוטין). הנוהל כולל גם  דגם לשילוב תכניות חיצוניות בבתי ספר. נכון לאוגוסט 2015 עלו לאתר למעלה מ-1000 תכניות לימודים – 400 ב”מסלול ירוק” (בליווי משרד החינוך) והשאר ב”מסלול כחול” (שאינן מלוות על-ידי המשרד). הממונה על ניהול תוכניות ושותפויות בין מגזריות במנהל הפדגוגי במשרד החינוך הגדירה את המאגר כ”טריפ אדוויזור של תכניות חינוכיות”.

בפברואר 2016 התפרסם תחקיר שחשף כיצד חברות מסחריות ממשיכות לפעול בבתי הספר, למרות האיסור שהטיל על כך משרד החינוך.

יתרונות

נטען שלנוכח הקיצוץ בתקציבי החינוך הפרקטיקה של שילוב המגזר השלישי במערכת החינוך מחויבת המציאות, וכי היא עשויה לתרום לצמצום פערים מכיוון שהעמותות נוטות להשקיע דווקא בפריפריה ובאוכלוסיות מוחלשות.

פעילות הגופים הפרטיים חינוכית, מגוונת, מעשירה, מעודדת חדשנות, מאפשרת לאוכלוסיות החזקות לקיים חינוך איכותי יותר בתוך גדרותיה של המערכת הציבורית, ובכך מונעת את בריחתן אל המערכת הפרטית או הפרטית למחצה.

חסרונות

כניסת גופים פרטיים לבתי הספר מביאה לידי הגדלת הפערים בין המרכז לפריפריה ולהקצנת הפערים בין בתי ספר חזקים לחלשים.

היא גורמת לתלות גוברת והולכת בגורמי מימון בעלי אינטרסים פרטיים ונעדרי מחויבות ארוכת טווח; ולשינוי באופי פעולתם ובדמותם של מנהלי מוסדות החינוך, שנאלצים להשקיע משאבי זמן ואנרגיה בגיוס מקורות ותקציבים ולהתמחות בתחומים אלו.

כניסת גורמים מסחריים לבתי הספר מחלישה את החינוך לחשיבה ביקורתית ולאזרחות דמוקרטית.

העסקת מורים באמצעות עמותות מדרדרת את תנאי ההעסקה של המורים, פוגעת במעמדם וגורמת לפגיעה ביעדיה של מערכת החינוך ובמקצועיותה.

טעינו? שכחנו? כדאי שנדע? דווחו לנו

תגובות

השאירו תגובה

Share on Google+Share on FacebookEmail this to someoneTweet about this on TwitterShare on LinkedIn

2 תגובות

  1. באנו את חושך התל”ן לגרש!
    מדליקים יחד נר רביעי של חנוכה מול בית שר החינוך נפתלי בנט
    למען חינוך חינם שוויוני ואיכותי לכל ילדי ישראל!
    אומרים לא לפערים וכן לצדק.
    אומרים לא לעושק וכן לשוויון הזדמנויות.
    https://www.facebook.com/events/524161404627421/?ti=cl

  2. באנו את חושך התל”ן לגרש!
    מדליקים יחד נר רביעי של חנוכה מול בית שר החינוך נפתלי בנט
    למען חינוך חינם שוויוני ואיכותי לכל ילדי ישראל!
    אומרים לא לפערים וכן לצדק.
    אומרים לא לעושק וכן לשוויון הזדמנויות.
    https://www.facebook.com/events/524161404627421/?ti=cl

השאירו תגובה

Your email address will not be published. Required fields are marked *

*

Scroll To Top