פיקוח על קידוחי הגז והנפט

  • רקע
  • דגם הפרטה
  • פיקוח
  • המצב הנוכחי
  • יתרונות וחסרונות
בישראל קיימת מסגרת חוקית מוגבלת בכל הנוגע להסדרת הבקרה והפיקוח של המדינה על חיפוש והפקה של מקורות אנרגיה. חוק הנפט, התשי”ב-1952 אינו מתייחס לא להיבטים סביבתיים ולא לנושא הפיקוח. תקנות הנפט, התשי”ג-1953 קובעות תנאים לקבלת רישיון ולהגשת דוחות ורשומות מטעם בעל החֵזקה בלבד.

את הפיקוח מצד המדינה על חיפוש והפקה של משאבי אנרגיה מבצעת בפועל יחידת הנפט במשרד התשתיות הלאומיות, האחראית למתן הרישיונות ולמעקב אחר מימוש תנאי הרישיון. לצורך הפיקוח שוכרת המדינה חברת ייעוץ חיצונית בינלאומית בתחום ההנדסה, הבטיחות והסביבה לבדיקת פעילות היזם, בדיקה שתוצאותיה מדווחות לרשויות. אמצעי אחר שהמדינה נוקטת להגברת הפיקוח הוא הצבת משגיחים סביבתיים על אסדות הקידוח, שתפקידם להבטיח שהקידוחים נעשים מתוך שמירה מרבית על הסביבה.

דרך נוספת להגברת הפיקוח מטעם המדינה היא גיבושה של התוכנית הלאומית למוכנות ולתגובה לאירוע זיהום ים בשמן (תלמ”ת), שנועדה להגן על חופי ישראל והסביבה הימית במקרה של זיהום הים בשמן. דו”ח מבקר המדינה 64א מציין בעקבות בדיקתו כי במשך שנים רבות – מזמן קבלת החלטת הממשלה בנושא בשנת 1998 – התקשו המשרד להגנת הסביבה ומשרד האנרגיה להגיע להסכמות בנוגע לחלוקת האחריות והסמכות בנושא. זאת, למרות תקצוב התוכנית בכ-33 מיליוני שקלים, סכום שנועד, בין השאר, להוספת תקנים ייעודיים במשרד להגנת הסביבה. תוכנית זו גובשה רק לאחרונה (2014).

 מיקור חוץ לחברות פרטיות באמצעות מכרז.

 היחידה הרלוונטית לנושא המכרז במשרד האנרגיה

משרד האנרגיה ממשיך לפרסם מכרזים בתחומים שונים הנוגעים לתשתיות הגז והנפט. ראו לדוגמה: מכרז פומבי מס 15/14 למתן שירות בקרה הנדסית ובטיחותית במשק הגז הטבעי מיולי 2014, ומכרז פומבי מס’ 41/12 למתן שירותי בדיקה ואישור מפרטים הנדסיים, ושירותים הנדסיים נוספים בתחום הגז הטבעי בישראל מאוקטובר 2012.

 תפקידי החברה הזוכה הם “בדיקה ואישור מפרטים הנדסיים: בדיקה טכנית-הנדסית ואישור מפרטים של מתקני גז חדשים ו/או שינויָּם ו/או פירוק מתקני גז טבעי בים וביבשה, מתקני טיפול וקבלה, קליטה ויצוא, אחסון, אספקה, הולכה, חלוקה” ועוד. וכן “מתן שירותי הנדסה נוספים בתחום הגז הטבעי: קידום ועדכון של תקנים ישראליים, כתיבה ועדכון של הוראות, נהלים, כללים ותקנות, מתן ייעוץ הנדסי שוטף ועוד”.

נכון ליולי 2015, לא ידוע מה קרה עם המכרזים הללו ואיך הדברים יבוצעו בפועל.

למידע על מונופול הגז מעבר לסוגיות הפיקוח ראו ערך נפרד על פרויקט הגז הטבעי.

 

יתרונות

  1. התוכנית, לטענת תומכי ההפרטה, תתרום להפחתת עלויות הפיקוח הכוללות למדינה. למרות זאת טענה זו מעולם לא נבדקה בפועל.
  2. היכולת לשכור את שירותיהן של חברות מקצועיות בינלאומיות שלהן ניסיון רב בפיתוח יכולות פיקוח.

 חסרונות

  1. אי פיתוח ידע מקצועי חדש בתחום הגז והנפט, תחום שעתיד לצמוח בשנים הקרובות בארץ והדרישה למומחיות תעלה בו. כבר היום הפיקוח בתחום קביעת ההיטלים תלוי באופן מוחלט בנתונים שמוסרים תאגידי הגז, לדוגמה איך נקבעת עלות ההפקה של הגז. אין פלא אפוא שעלויות ההפקה שעליהן מדווחים השותפים השונים במאגר ‘תמר’ שונות זו מזו. במצב של הפרטת הפיקוח חוסר המקצועיות של המדינה בנושא רק יגבר. מצב זה מעורר תהייה האומנם אפשר להפריט את הפיקוח באופן מלא. נראה כי על המדינה להקים גוף מקצועי, אשר ישתתף בפיקוח ולחייב את החברות הפרטיות לשיתוף כזה בעת כתיבת מכרזי ההפרטה. כך יורחב הידע המקצועי הלאומי בתחום.
  2. חדירתם של שיקולים זרים ו/או מסחריים לתהליך הפיקוח.
  3. הגברת הסיכון הסביבתי עקב קידוחי הגז. רק בשנת 2014, לאחר מאבק סביבתי, אישרו הרשויות תקנות סביבתיות מחמירות חדשות בנושא הקידוח. הפרטת הפיקוח תצמצמם את יכולתו של הרגולטור לדאוג לאינטרסים הסביבתיים של כלל הציבור שהוא מייצג.

 

טעינו? שכחנו? כדאי שנדע? דווחו לנו

תגובות

השאירו תגובה

Share on Google+Share on FacebookEmail this to someoneTweet about this on TwitterShare on LinkedIn

תגובה אחת

השאירו תגובה

Your email address will not be published. Required fields are marked *

*

Scroll To Top