שכר דיפרנציאלי למורים

הסכם “עוז לתמורה” שנחתם באוגוסט 2011 בין ארגון המורים העל-יסודיים לבין משרד החינוך כולל שיטת תגמול למורים ולבתי-ספר המבוססת בין השאר על הערכה והצטיינות (סעיף י 36 בהסכם). שיטה זו נקבעה בהתאם להמלצה שהופיעה בדוח כוח המשימה הלאומי לקידום החינוך בישראל (ועדת דוברת, המלצה 3.2.10.1).

על פי מצגת של משרד החינוך, החל משנת הלימודים תשע”ג, כל מורי בית הספר היו אמורים להיות מוערכים על ידי הנהלת בית הספר על פי מודל הערכה שפיתחה הרשות הארצית למחקר ולהוראה (ראמ”ה). הערכה זו הייתה אמורה לשמש לצורך הערכה מעצבת, לתוספת דרגות קידום, למתן מענקים חד-פעמיים (תגמול דיפרנציאלי אישי) ולפיטורים.

תגמול אישי ובית-ספרי במסגרת הסכמים קיבוציים. פרופ’ דפנה ברק-ארז (כיום שופטת בבית המשפט העליון) מגדירה סוג כזה של הפרטה כ”מתכונת פעולה שמכניסה היבטים מסחריים גם למרחב הציבורי”.

משרד החינוך, באמצעות מנהלי בתי הספר.

בתחילת שנת 2014 התקיים דיון בוועדת החינוך של הכנסת, ובו התברר כי מודל ההערכה של ראמ”ה עדיין לא נבנה, לנוכח ההתנגדות מצד ארגוני המורים למהלך וכי יתכן שמודל השכר הדיפרנציאלי לא ייושם כלל גם בעתיד. לדברי נציגת משרד החינוך, גילה נגר, יש ציפייה שהנושא יעלה לדיון מחודש, כאשר ההסכמים הקיבוציים ייפתחו בשנת 2016. לעת עתה, תמרוץ מורים נעשה דרך מנגנון של תגמול בית ספרי, ולא בדרך תגמול אישי. מורים המועסקים בבתי ספר אשר להם ההישגים הגבוהים ביותר מבחינה לימודית, חברתית וערכית (עד 40% מכלל בתי הספר) יזכו למענק. כך, בשנת הלימודים תשע”ג נבחרו 207 בתי ספר ותוגמלו כ-11,000 מורים.

באוגוסט 2014 פורסם חוזר מטעם משרד החינוך בעניין תגמול בית-ספרי. על פי החוזר, מורים המועסקים במשרה מלאה בבתי הספר המדורגים בעשירון העליון יזכו לתוספת של כ-8,285 ש”ח לשנה, בעשירון השני – לתגמול של 6,214 ש”ח לשנה; בעשירון השלישי – 4,142 ש”ח לשנה; ובעשירון הרביעי – 3,107 ש”ח לשנה. מורים במשרה חלקית בבתי ספר אלו יתוגמלו לפי שיעור המשרה.

יתרונות
1. ההנחה היא ש”קנאת סופרים תרבה חוכמה” – עידוד התחרות יוביל לשיפור הישגי המורים והתלמידים.
2. שיפור מעמד המורים והעלאת התגמול למורים מצטיינים.

חסרונות

1. חשש מפני הזנחת ההיבט הערכי של החינוך, שעיקרו פיתוח וטיפוח הסקרנות והרחבת הידע, והתמקדות בהישגים בני מדידה.
2. מחקרים כלכליים מראים שהמרת מוטיבציה בשיקולי שוק מובילה לתוצאות שליליות ובלתי הפיכות. גם דוח של חברת מקינזי על מערכות חינוך מובילות בעולם אינו רואה במתן תמריצים כלכליים שיטה ראויה.
3. חשש שמורים יימנעו מלדווח על הקשיים שהם מתנסים בהם כדי לא לפגוע בסיכוייהם ליהנות מתגמול כספי.
4. תחרות במקום שיתוף פעולה – מורים יימנעו מלשתף מורים אחרים בשיטות הוראה שהוכיחו את עצמן או לעזור למורים שייתפסו בעיניהם כמתחרים על התגמול הכספי.
5. חשש כי בתי ספר יעדיפו לקבל תלמידים בעלי הישגים גבוהים ולהימנע מ”לקיחת סיכון” עם תלמידים בעלי הישגים נמוכים.
6. חשש ששיקולים שאינם רלוונטיים באופן ישיר לתחום הפדגוגי ייהפכו לקריטריונים בתגמול בתי ספר ומורים. כך, למשל, הקריטריון של עידוד שירות צבאי, אשר עלול להפלות בין אוכלוסיות תלמידים ומורים, מהווה קריטריון רלוונטי במודל הנוכחי.