תחנות טיפת חלב

בריאות

  • רקע
  • דגם הפרטה
  • פיקוח
  • המצב הנוכחי
  • יתרונות וחסרונות
בכאלף תחנות טיפת חלב הפרוסות ברחבי הארץ ניתנים מדי שנה שירותי רפואה מונעת וקידום בריאות לכמיליון תינוקות ופעוטות וכן להוריהם. השירות הניתן לילדים נובע מאחריות המדינה למתן שירותי רפואה מונעת לפי התוספת השלישית לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994. השירות נבנה כשירות אוניברסלי, נגיש זמין וסדיר, לילדים ולמשפחותיהם, מאפשר מתן הדרכה ויעוץ הולמים לצורכי הילדים, ביצוע בדיקות לאיתור בעיות בריאות למען טיפול ו/או שיקום מוקדמים ככל האפשר, ומתן חיסונים למניעת מחלות. ההורים נהנים מייעוץ והדרכה במהלך ההיריון וכן בשנות הילדות הראשונות.

לשכות הבריאות המחוזיות והנפתיות של משרד הבריאות מפעילות כ-43% מהתחנות במבנים של הרשויות המקומיות, ונכון לדצמבר 2013 היו בטיפולן כשני שלישים מהילדים – כ-590,000. עיריות תל אביב-יפו וירושלים מפעילות במבנים שבבעלותן כ-4.5% מהתחנות, ובטיפולן כ-133,500 ילדים. עמותות במזרח ירושלים מפעילות כ-0.5% מהתחנות, ובהן היו בטיפול כ-5,000 ילדים. שאר התחנות – כ-52% – מופעלות על-ידי קופות החולים, לרוב במרפאות שלהן, ובעיקר עבור מבוטחיהן. בתחנות אלה היו בטיפול כ-194,000 ילדים.

המשרד מספק את החיסונים לכלל התחנות. את הפעילות של התחנות הממשלתיות (בכל הנוגע לכוח אדם ולציוד) מממן המשרד, וכמו כן הוא משתתף במימון הפעילות של התחנות העירוניות, לפי תחשיב שנקבע בעבר. התחנות הממשלתיות אמורות להיבנות על-ידי הרשויות המקומיות על-פי הסכם משנות השבעים שאינו ממומש באופן שווה בכל הרשויות, והתחזוקה השוטפת של המבנים היא באחריות הרשויות המקומיות. הקופות מממנות בעצמן את הפעילות של התחנות שהן מפעילות, למעט התחנות באזור יהודה ושומרון, שבגין הפעלתן המשרד מתגמל את הקופות בסכומי כסף. השירות בתחנות הממשלתיות והעירוניות ניתן לכלל האוכלוסייה. דוח מבקר המדינה משנת 2014 קבע כי התחנות של קופות החולים מכבי, מאוחדת ולאומית מסייעות זו לזו במתן שירותים, אך הכללית, שלה מספר התחנות הגדול ביותר, כמעט אינה מעניקה שירות למבוטחי קופות אחרות.

סעיף 69א לחוק ביטוח בריאות ממלכתי קבע כי שר הבריאות רשאי להעביר את השירותים המפורטים בתוספת השלישית – רפואה מונעת, גריאטריה, פסיכיאטריה ואספקת מכשירי שיקום – לידי קופות החולים בתוך שלוש שנים מחקיקת החוק המקורי. אלא שבשנת 1996 נוסף לחוק, ביוזמתה של ח"כ תמר גוז'נסקי, סעיף 69א(1) המחייב את משרד הבריאות להמשיך לתת את שירותי הרפואה המונעת, ובהם שירות טיפת חלב.

בשנת 2002 פורסם דוח ועדת אמוראי לבחינת הרפואה הציבורית ומעמד הרופא בה, ובין השאר נקבע בו כי "העברת האחריות לשירותי רפואה מונעת ממיקומם הנוכחי, יש בה כדי לסכן שירות חיוני זה שתרומתו לבריאות ילדי ישראל אינה מוטלת בספק. חשוב ששירות חיוני זה יהיה ממלכתי ובמימון ציבורי מלא – טובת הציבור מחייבת הסרת כל מחסום כלכלי לשימוש בשירות. אין כל ביטחון שהעברת השירות לקופות החולים תביא לחיסכון בעלויות, שכן אופי השירות מחייב הפרדה מוחלטת מן המרפאות הקהילתיות".

למרות זאת, במשך השנים ניסה משרד האוצר מספר פעמים, להעביר את תחנות טיפת חלב ממשרד הבריאות לקופות החולים במסגרת חוקי ההסדרים. זאת, במקביל ל"ייבוש" מימון התחנות הממשלתיות. כך, למשל, במרץ 2003 החליטה הממשלה ששירותי הרפואה המונעת יועברו לאחריות קופות החולים בינואר 2004, החלטה שלא קוימה. באוגוסט 2004, החליטה הממשלה לממן פיילוט שבמסגרתו תועבר האחריות להפעלת טיפת חלב לקופות החולים בכ-40 ישובים. ההחלטה גררה ביקורת נוקבת שהובילה לצמצום הפיילוט לארבעה ישובים בלבד – תל-אביב, ירושלים, מודיעין ואלעד. ב-2007 אף הוגשו נגדה שתי עתירות לבג"ץ, של חברי כנסת ושל הסתדרות הרופאים.

בעקבות כך, ביוני 2007, הודיע ראש הממשלה אהוד אולמרט שתחנות טיפת חלב יישארו באחריות המדינה שכן "טיפת חלב מהווה את אחד השירותים הבודדים שממשלת ישראל מעניקה באופן ישיר לאזרח בצורה טובה יותר ממה שיכולים לספק הגופים הפרטיים". אולמרט אף הורה להוסיף 220 תקנים למשרד הבריאות כדי להבטיח את האוניברסליות של השירות ולחזק את אחריות הממשלה לטיפול הרפואי המונע בגיל הרך. בפברואר 2009 שבה ואישררה הממשלה את הקצאת התקנים וקבעה שהם ייועדו אך ורק לטיפת חלב. למרות ההחלטה, בנובמבר 2011 פורסם כי 91 מהתקנים החדשים לא אוישו והוקצו לרפורמה בבריאות הנפש, בניגוד להחלטת הממשלה.

ביוני 2007 פורסם חוזר מנכ"ל משרד הבריאות שהורה על סגירת תחנות טיפת חלב שבהן מטופלים פחות ממאה ילדים. בעשור האחרון במקומות רבים בוצע איחוד בין תחנות שונות. כמו כן בשכונות חדשות לא תמיד מצליח משרד הבריאות להקים תחנות בשל מחסור בתקציב, בכוח אדם וביכולת בהקמת התשתיות הנדרשות.

בכל השנים נבחנה העברה של האחריות על טיפת חלב ממשרד הבריאות לידיהן של קופות החולים. יש לציין כי אין מדובר בהפרטה "קלאסית" לאור אופיין הציבורי המובהק של קופות החולים. מאידך, על פי חוק ביטוח בריאות ממלכתי מתקיים מנגנון של "תחרות מנוהלת" (managed competition) בין הקופות, באופן שמקשה לקיים את התפיסה האוניברסלית והקהילתית שבבסיס בריאות הציבור וקידום בריאות.

משרד הבריאות.

דוח מבקר המדינה לשנת 2014 הצביע על בעיות רבות במערך טיפת חלב ובהן מחסור באחיות בתחנות; אי-מתן שירות לאחר שעות העבודה הרגילות; שימוש מועט בשירותי טיפת חלב בגילאי 6-3 באופן שפוגע בבריאות הילדים; מערכות מחשוב מיושנות; העברת מידע לקויה בין הרשויות השונות; ומבנים במצב תחזוקה גרוע. הדוח המליץ, בין השאר, שמשרד הבריאות יקיים דיון מעמיק בכלל השאלות הנוגעות לארגון מחדש של מערך שירותי טיפת חלב לכלל תושבי המדינה.

בדצמבר 2015, הדוח נדון בוועדה לביקורת המדינה שדרשה להעלות את שכרן של אחיות טיפת חלב. נציגת האחיות טענה בדיון כי המשימות המוטלות על האחיות התרחבו מאוד בשנים האחרונות, ללא שינוי מקביל בתקינה כתוצאה מ"ייבוש" תקציבי. נציג משרד הבריאות הסביר כי קיימת בעייתיות מרכזית בכך שלמרות ששירות טיפת חלב אמור להיות באחריות המשרד, חלק גדול מהשירות ניתן על-ידי קופות החולים שמתוקצבות – בניגוד למשרד – בהתאם לגידול הדמוגרפי.

באוגוסט 2014 הגישה ועדה בראשות מנכ"ל משרד הבריאות דוח בנושא הרחבת שירותי הרפואה בדרום ובו הומלץ, בין השאר, להוסיף 100 מיליון ₪ לחיזוק טיפת חלב בדרום והקמת מרכזי טיפול בגיל הרך – מחצית הסכום עד שנת 2020 והמחצית השנייה עד שנת 2025. בספטמבר 2014 החליטה הממשלה להקצות 40 מיליון ₪ לשיפוץ ולשדרוג תחנות טיפת חלב המופעלות ביישובי הדרום (החלטה מס' 2025). ההחלטה טרם בוצעה. במכתב שנשלח על ידי מנכ"ל משרד הבריאות למשרד ראש הממשלה בנוגע ליישום החלטת הממשלה, נכתב כי משרד הבריאות מחויב להחלטה, אך בפועל היישום מתעכב זמן רב ומקשה גם על תכנון פתיחת תחנות חדשות, הנדרש לאור פיתוח הנגב.

בפברואר 2016 התפרסם כי לפי דוח של משרד הבריאות קיים מחסור חמור באחיות טיפת חלב: בעוד שלפי תקן משרד הבריאות, יש להציב אחות אחת על כל 375 פעוטות, ישנם אזורים רבים שבהם קיימים עומסים כבדים – 1043 ילדים לאחות באזור פתח תקווה, 732 ילדים לאחות באזור תל אביב או 714 ילדים לאחות בירושלים.

במאי 2016 מינה מנכ"ל משרד הבריאות ועדה לבחינת מודל התפעול של טיפות החלב. הועדה היתה אמורה להגיש את מסקנותיה עד לסוף חודש אוגוסט 2016, אך נכון לאוקטובר 2016 הן טרם פורסמו.

בדצמבר 2016 פרסם מרכז אדוה נייר עמדה הקורא למשרד הבריאות להפעיל את תחנות טיפת חלב בשכונות החדשות וביישובי הפריפריה, וזאת ממספר טעמים: שמירה על השירות האוניברסלי; הידע הקהילתי הקיים בתחנות טיפת חלב; הפריסה הרחבה של המשרד בפריפריה; שמירה על רמת החיסונים הגבוהה; היכולת לזהות ולטפל במצבי חירום; המומחיות הגבוהה שפותחה; שמירה על המקצוע ועל תנאי ההעסקה של האחיות; והתאמה למגמה חדשה של העסקה ישירה.

ביוני 2017 פורסם כי הועדה שמינה משרד הבריאות בראשות פרופ' אלי סומך עתידה להמליץ, בין השאר, לאפשר תפעול של תחנות טיפת חלב באמצעות עמותות וכן לתת תמריץ למפעילי השירות על סמך תוצאות כמותיות. משרד הבריאות הודיע כי אין כוונה לאפשר הפעלה של השירות באמצעות גורמים פרטיים. ביולי 2017 קיימה ועדת הבריאות של הכנסת דיון דחוף בנושא והודיעה שתמשיך לעסוק בו לאחר פרסום הדוח.

ביולי 2017 התקבל בכנסת חוק המועצה לגיל הרך שתוקם במסגרת משרד החינוך ושתכין תכנית לאומית סדורה וארוכת טווח להשקעה וטיפול בגיל הרך בישראל, תגדיר סדרי עדיפויות בנושא ותחבר בין גורמים שונים המעורבים בטיפול וחינוך ילדים בגיל הרך. בין הנושאים הכלולים במנדט של המועצה – בריאות, לרבות רפואה מונעת, טיפות חלב ומסגרות להתפתחות הילד.

בחודשים יוני-אוגוסט 2017 קיים משרד הבריאות תהליך היוועצות אינטרנטי בנושא עתידן של טיפות החלב.

באוקטובר 2017 פורסם כי על-פי המלצות הוועדה, טיפות החלב יופעלו ויתוחזקו על ידי קופות החולים והעיריות ברחבי הארץ. הסניפים יוקמו בתוך מרכזים קהילתיים או בסמוך להם, כדי להקל על ההורים להגיע אליהם. השירות בכל סניף יינתן לכל מבוטחי קופות החולים. משרד הבריאות יתן למפעילים זיכיונות לחמש שנים, שבסיומן יוחלט האם להאריך את החוזה. במקומות שבהם לא יוגשו הצעות למרות מענק כספי שיוצע לעידוד פתיחת סניפים, יפעיל משרד הבריאות את טיפות החלב. טיפות החלב החדשות יידרשו להשקיע בהכשרת כוח אדם ובתשתיות. בנוסף, הומלץ שמתמחים ברפואת ילדים יקבלו את הכשרתם בסניפי טיפות החלב. מתנגדים להמלצות מקרב משרד הבריאות טוענים כי יישומן יפגע בטיפול שמקבלות אוכלוסיות חלשות. בנוסף, נטען כי פתיחת השירות לספקים על בסיס תחרות יגרום לכפילויות במערכות הניהול, הלוגיסטיקה, הכשרת כוח האדם והניסיון הארגוני והמקצועי, יקשה מאוד על הפיקוח, יחליש את השירות וייקר מאוד את הפעלתו.

יתרונות

  1. האחדת השירותים – המונעים והטיפוליים – תחת קורת גג אחת במסגרת קופות החולים.

חסרונות

  1. שירותי רפואה מניעתית וקידום בריאות נחשבים חלק מתפקידיה המהותיים של המדינה. משחר הקמתה, נטלה המדינה המודרנית על עצמה את האחריות על פיקוח תברואתי וסניטציה במטרה למנוע מגיפות. מדובר ב"מוצרים ציבוריים" – שירותים שאין בהם תמריץ לרווח אך מחדל בהספקתם יכול לגרום לתוצאות הרות-אסון לחברה בכללותה.
  2. שירותי הרפואה המונעת במסגרת תחנות טיפת חלב ניתנים מתוך מחויבות להגנת בריאותה של האוכלוסיה כולה, לרבות פליטים, מהגרי עבודה ואנשים חסרי מעמד. זאת, להבדיל מקופות החולים שמחויבות בראש ובראשונה למבוטחיהן ועלולות, למשל, לצמצם את הפיזור הגיאוגרפי של התחנות ולהסיט את הכספים המיועדים לטיפת חלב לתחומים אחרים.
  3. השירות הממשלתי של טיפת חלב נחשב במשך שנים לשירות ברמה גבוהה, גם בהשוואות בינלאומיות. הוא נחשב גם לכלי חשוב לצמצום פערים חברתיים ולסיוע לאוכלוסיות מוחלשות. לא ברור כלל שהפרטה תשפר אותו.
  4. העברת השירות לקופות החולים עלולה לפגוע בהיקף הכיסוי הטיפולי שמעניקות תחנות טיפת חלב ולהכפיפו לשיקולי רווח והפסד. לפגיעה כזו, בעיקר בתחום החיסונים, עשויות להיות השלכות קשות מבחינת בריאות הציבור.
  5. העברת השירות לקופות חולים עלולה לפגוע בתכניות הקהילתיות הרבות הפועלות במסגרת טיפות החלב להגברת מודעות לנושאים חברתיים שונים בעלי השפעה על בריאות הציבור (עישון, אלימות, בטיחות…).
  6. קיים חשש שההתמקדות ברפואה הטיפולית המצויה בלב הפעילות של קופות החולים תפגע בהיקף ובטיב שירותי הרפואה המונעת של הקופה. בגרמניה ובאנגליה, שבהן הועברה האחריות לשירות המונע מהמדינה לרופאי הילדים בקהילה, חלה ירידה ניכרת בשיעור הכיסוי החיסוני.
  7. כאשר השירות מצוי בידי קופות החולים, קשה יותר למדינה לעקוב ולפקח על האפשרות שהקופות בעצמן יוציאו את השירות למיקור-חוץ.

טעינו? שכחנו? כדאי שנדע? דווחו לנו

 

תגובות

השאירו תגובה

Share on Google+Share on FacebookEmail this to someoneTweet about this on TwitterShare on LinkedIn

השאירו תגובה

Your email address will not be published. Required fields are marked *

*

Scroll To Top
CLOSE
CLOSE